Page 111 - 22322
P. 111
שומרי הערים |111
מתאדה בבת אחת ,כאילו המפעל נסגר שוב .האחרות ריחמו עליה
כשזה קרה .כל עוד היה לה המפעל ,היה בה משהו מיוחד .אבל שנים
עברו מאז ,וגבעתיים צודקת — רמת גן התאמצה כל כך להיות מקורית
וייחודית ,אבל נכשלה ,ונותרה שלוחה של תל אביב שאיש אינו מהגר
אליה מרצון .למה שיהגרו אליה? אין לה שום אופי.
עיניה של רמת גן חשוכות ,נבגדות .דמעות זולגות על לחייה .היא
בוהה בי ,לא מבינה ,לא מאמינה .אני לא מבין מה קורה ,אבל גם העיניים
שלי רטובות" .לא ,רמת גן ...אני לא באמת חושב ככה "...אני לוחש.
"בוודאי שאתה חושב ככה ",אומר מאגו ,קולו רך.
"לא ",אני עונה ,חנוק ,ומפנה את ראשי אליו" .זה אתה .אתה גרמת
לה להרגיש ככה".
"אני העברתי אליה את הרגשות והמחשבות האלו ",הוא מאשר.
"אבל הן חלפו בראשך לפחות פעם אחת ,אחרת לא הייתי מסוגל למצוא
אותן ".הבושה שהציפה אותי מפנה את מקומה לאימה נוראה .הוא לא
אמור להיות מסוגל לעשות את זה.
הוא מרפה מרמת גן .היא קורסת לקרקע" .ובכל זאת ,אין לך סיבה
להתנצל בפניה ,שומר ",הוא ממשיך" .אתה יכול לכבד ,להעריך ,אפילו
לאהוב את הסוהרות שלך ,אבל הן עדיין מחזיקות אותך בכלא".
רמת גן נאנחת פעם אחת ,ואז עיניה נעצמות וידה מחליקה סוף־סוף
מתוך ידי ,משאירה אותה מעקצצת וחסרת תחושה.
מאגו מביט בה עוד רגע ,כאילו כדי לוודא שלא תיעלם .ראייתי
מטושטשת מדמעות .אני מנסה להגיע אליה ,אבל הוא אוחז בי בכוח.
אני נאבק בו ,והוא מנער אותי כמו הורה חסר סבלנות לילדו" .תפסיק.
יהיה לי קל מאוד לשבור לך עצמות".
אני מאמין לו .הוא הכניע רוח עיר חזקה באמצעות כוחות שלא
ידעתי שיכולים להיות לשומרים .האחיזה שלו היא כמו ברזל" .מה אתה
רוצה?" אני שואל ,ושונא את הרעד בקולי.
"אני מבטיח לענות לך על השאלה הזאת באריכות ובקרוב ",הוא
אומר" .אבל כמו שאמרתי ,יש לנו קרב לעצור".
"ואני אמור להאמין שזה מה שאתה רוצה?"
"לא אכפת לי במה אתה מאמין".
הוא גורר אותי אחריו ,הרחק מרמת גן ,אל רכב שחונה באמצע
