Page 113 - 22322
P. 113
מיץ רימונים סחוט – 4
באר שבע ,ישראל2002 ,
הדרך לבית החולים עוברת עליי בערפול חושים מוחלט .חולף זמן לפני
שאני מבין איפה אני .אלה נוהגת בטנדר הפתוח ,אני שוכב מאחור
ואיריס יושבת לידי ,מנסה לדבר איתי כדי לשמור עליי מרוכז וער.
הראייה שלי מטושטשת ,הכוכבים מעל ראשי חולפים במהירות מעוררת
בחילה — או שזו רק הנהיגה של אלה — והראש שלי מרגיש כמו בלון
כאב נפוח שלא מפסיק לפעום לרגע" .סהר ",אני ממלמל אל איריס.
"איפה היא? היא בסדר?"
"מי?" איריס מכווצת את מצחה ומרימה את קולה" .אלי ,מי זו
סהר?"
"לא אחת מהמתנדבות שלי ",צועקת אלה מההגה.
"זעזוע מוח ",איריס ממלמלת ,ואז ,כאילו נזכרה בנוכחותי ,מאלצת
את עצמה לחייך" .אבל אני חובשת ,לא רופאה .אנחנו בדרך לסורוקה,
יונתן .עוד מעט מישהו מקצועי יבדוק אותך .אתה רוצה שנתקשר לאבא
שלך?"
"לא צריך ",אני ממלמל" .כבר יודיעו לו".
באר שבע שומרת על נאמנות לעסקה שלי עם הצורר ולא מופיעה
בעצמה ,אבל ידיה הארוכות נשלחות לכל עבר כדי להבטיח שהיורש
היקר שלה יקבל את הטיפול הטוב ביותר .שעתיים אחר כך אני כבר
אחרי בדיקות של אורתופד בכיר ונוירולוגית בכירה ,שכמובן לא היו
בתורנות אלא הוערו משנתם והוזעקו לבית החולים .בעדינות של פיל
בחנות חרסינה ובדיסקרטיות של שופר ביום כיפור ,שניהם מנסים לברר
אם אני בן של חבר כנסת או של שר .אני חושב על החולים האחרים
שמחכים כבר שעות לסי־טי מוח ,ומגלים עכשיו שזמן ההמתנה שלהם
התארך בחצי שעה נוספת כי מישהו הוקפץ לראש התור על חשבונם.
אבל אני איאלץ להילחם אם אני רוצה לחכות כמו כולם ,ואני עייף
