Page 118 - 22322
P. 118
118רותם ברוכין|
"בדיוק התחלנו לייצא ",אומרת אורנית ,גאווה בקולה .אני
שמח לראות אותה מחייכת .ניהול הגרעין רק הולך ונעשה מורכב
יותר ,ולמרות שכולנו עוזרים ,לעתים קרובות היא נראית מוטרדת
ועייפה.
עשרים אורחים הגיעו לארוחת החג .כשהבנו שאין לנו ממש איך
לארח אותם ,בנינו שולחן עץ וכמה כיסאות .הם לא מאוד נוחים ,אבל
אף אחד לא מתלונן .ערן ואלה תפרו מפה לשולחן .רוב האוכל הוכן
במטבח או גודל בגינת הירק .במקום הפנסים הסולאריים שאנחנו בדרך
כלל אוכלים לאורם ,סהר תלתה שרשרות ארוכות של נורות קטנטנות
על העצים ,והן מעניקות למדשאה המוכרת מראה של יער פיות קסום.
אורנית עיקמה את אפה על בזבוז החשמל ,אבל הצלחתי לשכנע אותה
שלילה אחד של תאורה בזבזנית לא ישפיע מאוד על הצריכה של
הגנרטור.
במיוחד כי אני די בטוח שהיא לא מחוברת אליו.
"יש לנו מתנדבת מספרד ,איזבלה ",אורנית ממשיכה" .היא הגיעה
אלינו בזכות חנות ליד הבית שלה ,שמכרה ירקות ופרחים מהגרעין.
היא התלהבה כל כך מהטעם שהיא ביררה עלינו ,שלחה בקשה להצטרף
וטסה לכאן".
"אני לגמרי מבין אותה ",אומר הצורר ולוקח לעצמו עוד סלט" .יש
לכם כאן מקום מקסים".
הוא מביט בסהר כשהוא אומר את זה ,והיא זורחת אליו כמו ירח
מלא במדבר .הוא כל כך מוצלח במחמאות האגביות העקיפות האלו.
אני בועט בה מתחת לשולחן ומסנן" ,תפסיקי ,בוגדת".
משענת כיסא העץ שלי מתפרקת בבת אחת ,ואחרי ניסיון לא חינני
בעליל לשמור על שיווי משקלי ,אני נופל לאחור .סהר תופסת אותי.
אורנית ,הצורר וכל מי שסביבנו פורצים בצחוק .אני מדמיין את עצמי
קושר את כל הצמות של סהר זו לזו כשהיא ישנה" .את רוח המקום
המרושעת ביותר שאי־פעם פגשתי ",אני לוחש לה בזעף.
"סתום ותאכל את הסלט שלך ",היא עונה ,חיוך עקום על פניה.
אחר כך הצורר ואני צופים מצדה השני של המדורה בסהר מובילה
את חבורת הזייפנים במחרוזת שירי חג .אני תוהה מתי הוא מתכוון ללכת
הביתה .רוב האורחים כבר עזבו ,וממילא לא נותרו לנו מילים רבות
