Page 121 - 22322
P. 121
שומרי הערים |121
מגיעים פעמיים בשבוע לגרעין בשביל איסוף ,ובשבתות ,חנות האומנות
/יד שנייה /מיץ רימונים /גבינות /פירות וירקות אורגניים מושכת
אליה לא מעט מבקרים.
חברת החשמל ממשיכה להבטיח שתחבר אותנו לתשתיות בקרוב.
כרגע אנחנו משתמשים פחות בגנרטור ויותר בקולטני אנרגיה סולארית
שהתקנו בקיץ ,אבל כשהחורף יגיע ניאלץ שוב להוציא כסף מקופת
הגרעין בשביל דלק.
כמובן ,יהיה נחמד אם מי שבתורנות קניות וסידורים באותו שבוע
יזכרו לקנות דלק ,כדי שלא אתקע שוב ושוב עם הטרקטור .אני מביט
בכעס בג'ריקן הריק ומחליט לקחת אותו למשרד של אורנית ,להציב
אותו במרכז השולחן שלה ולהכריז שאם יגנבו לנו את הטרקטור
מהשדות באמצע הלילה זו תהיה אשמתה ,כי היא משבצת בתורנות
קניות וסידורים אנשים חסרי אחריות.
כשאני עובר חצי מהשדה ,אני נמלך בדעתי .זו לא באמת אשמתה
של אורנית ,ויש לה מספיק על הראש .אני יכול לבדוק בעצמי מי היו
אחראים ולנזוף בהם ,ובינתיים לנסות את מזלי בין חברי הגרעין .אחת
המכוניות שלהם בטח מונעת בסולר .אבל להפתעתי ,אורנית באה
לקראתי ,חיוך משונה על פניה" .יונתן! בדיוק חיפשתי אותך ",היא
אומרת ,וכשהיא מתקרבת אני רואה שהחיוך שלה מעושה .אבל אורנית
מחייכת רק חיוכים אמיתיים.
"אוי ,לא .מה עשיתי?" אני שוכח את ג'ריקן הדלק הריק.
היא צוחקת .גם הצחוק נשמע מעושה ,וזה כבר באמת מפחיד אותי.
"כלום .אבל אני צריכה לדבר איתך".
אני מביט סביב .מזג האוויר התחיל סוף־סוף להיות נסבל ,אבל
עדיין לא נעים לשבת באמצע היום בשמש .הצל הכי קרוב מגיע
מהטרקטור .אני מוביל אותה בחזרה אל השדה .היא מתיישבת בצל
הטרקטור בישיבה מזרחית ,ואני מתיישב לצדה .זו שיחה רצינית ,מה
שהיא לא תהיה ,אחרת היינו מנהלים אותה בקרוואן של אורנית .היא
מעבירה לי בקבוק מיץ רימונים" .יש בזה די הרבה אלכוהול .אני מקווה
שלא אכפת לך".
היא לא צוחקת .אני לוגם ,והראש שלי מיד מסתובב" .באמצע היום?
איפה הדוגמה האישית שלך?" אני מקניט.
