Page 126 - 22322
P. 126
126רותם ברוכין|
הוא צוחק" .אתה שונה מאוד מהאחרים ,יונתן".
הוא מבטא את שמי שוב במלרע ,עם דגש באות תי"ו ,כמו יהונתן
המקראי .אף אחד לא ביטא את השם שלי במלרע .אפילו לא אבא.
"אילו אחרים? שומרים אחרים?" הלב שלי שוקע" .מה עשית להם?"
הוא מחייך ,מסובב את פניו בחזרה לכביש וממשיך לנסוע" .שומרי
ערים הם עם ייחודי .בכל אחד ואחת מהם צריך לטפל באופן המתאים".
הפחד ,שחשבתי שלבי מכיל כל שהוא מסוגל לשאת ממנו ,גדל.
אחד ואחת ,הוא אמר .החרדה כמעט מכריחה את השאלה לצאת החוצה
מבין שפתיי ,אבל אני מצליח לעצור אותה ברגע האחרון .אני מכיר רק
שומרת אחת ,אבל אולי הוא מכיר אחרות .יש סיכוי שהוא לא יודע
עליה ,ואם זה המצב ,אסור לי לחשוף אותה בפניו.
אני שואל את השאלה השנייה שדוחקת בי לשאול אותה" .אתה לא
באמת שומר ערים ,נכון?"
הוא צוחק" .בהחלט כן .כבר אלפי שנים".
"שומרים הם בני תמותה".
חיוכו מתנשא ,כאילו הוא מנהל דיון עם ילד קטן או עם אדם רפה־
שכל" .אני לוקח את הייעוד שלי מאוד ברצינות״.
"איזה ייעוד? למצוא מקומות לרוחות ערים אבודות?"
הוא מחייך כאילו מדובר בבדיחה .ידעתי ,לעזאזל .אבל אני ממשיך.
"ומה עם הערים שאתה גוזל מהן את המקום שלהן? אין להן שום ערך
בעיניך?"
הוא צוחק שוב" .להפך .להן יש את הערך הרב ביותר .העיר שלך
היא הסיבה שאני כאן".
לא .לא אביב .הפחד הנורא דוחף אותי לפעולה ,כל פעולה שהיא.
אני נאבק בחבלים הכופתים אותי ,בחגורת הבטיחות ,מנסה להגיע אל
הדלת.
ידו של מאגו ,חזקה כמו ברזל ,נשלחת ותופסת בגרוני כמעט
באגביות .הוא לא עוצר שוב את הרכב ,אפילו לא מסיט את מבטו
מהכביש .אני נחנק ,הגרון שלי צורח לאוויר ,אבל לא מסוגל להשמיע
קול .הוא מרפה לאחר רגע ארוך כמו נצח .אני קורס ,נאבק לנשום.
"אל תעשה צרות ,שומר ",הוא אומר" .זה רק יכאב יותר ,לך
ולילדה".
