Page 128 - 22322
P. 128
128רותם ברוכין|
תל אביב לובשת חליפת גולשים כחולה ,מגיני ברכיים ומרפקים
של רוכבי אופניים וקסדה תואמת עם אוזני חתול .היא אוחזת בפנס
רחוב שבור בידה האחת ובמשוט של צופי הים מיפו בידה השנייה —
צירוף מוזר ,אבל טוב יותר מחרב צעצוע .אני מבחין בפרטים האלו רגע
לפני שהן מסתערות זו על זו שוב .ברקים מבזיקים באוויר סביב ספרטה
בשמים נטולי העננים ,ונחשולי מים מתרוממים סביב תל אביב .למרות
זאת ,הן נלחמות בעיקר בעזרת כלי הנשק שלהן ,ולא משתמשות כמעט
בעיר סביבן.
"הן עייפות ",מאגו מאשר את מחשבותיי" .הכוחות שלהן שקולים
מדי".
הבעה מרותקת נחה על פניו .הוא נהנה מההרס שיצרה מלחמת
הטיטאנים הזאת .הגועל מציף אותי שוב .הוא מביט בי ,משועשע ,ואז
מצווה" ,קרא לה".
אני מוצא את הקול שלי עמוק במעמקי הגרון הצרוב ,החבול
והדואב" .לא".
הוא מושך בכתפיו ונושא את קולו" .תל אביב!"
הוא לא משתמש בקריאה ,אבל היא בכל זאת שומעת .שתי הערים
שומעות .הן עוצרות ופונות להביט בנו" .סוף־סוף ,לעזאזל!" תל אביב
צועקת .מאחוריה הנחשולים והגלים שוככים ,צונחים בחזרה אל תוך
השלוליות והאגמים הקטנים" .איפה היית ,מאגו? המשוגעת הזאת
הורסת כל דבר סביבה!" ואז היא רואה אותי" .ואתה! למה אתה עדיין"...
מבטה נופל על החבלים הקושרים אותי ,והיא משתתקת ,מבולבלת.
"תל אביב ",מאגו אומר .הטון שלו ענייני ,חסר פשרות" .בואי לכאן,
או שהשומר שלך ייפגע".
פניה ,שנעדרות ממילא את גון השיזוף הרגיל שלה ,מחווירות עוד
יותר .היא מרפה מהמשוט ומפנס הרחוב .השומר שלך ,הוא אמר ,ומפיו
זה נשמע אישי יותר ,רך יותר ,כאילו הייתי שלה מעבר להיותי שומר.
"באיזה סרט אתה חי ,מאגו?" היא תובעת לדעת בזמן שגופה מנמיך
לאט לעבר האדמה ,ועכשיו הטון שלה מבשר רעות ,עוצמה זועמת
חבויה תחתיו" .אתה באמת מאיים עליו?"
ספרטה שקטה מאוד ,מביטה מתל אביב אליי ואל מאגו .אני חש
את התמיהה עולה ממנה ,כמעט כאילו מישהו צייר סימן שאלה גדול
