Page 133 - 22322
P. 133
שומרי הערים |133
על ראשה ,שערה ארוך כמו רחוב ז'בוטינסקי .נהמה לא אנושית בוקעת
מגרונה ,כאילו היא נושאת בקרבה את אחד האריות מהספארי.
"רמת גן?" אני שואל ,מופתע מהחולשה בקולי .היא ניצבת בגבה
אליי ,אבל אני בכל זאת מזהה אותה.
היא מסתובבת לרגע ומהנהנת אליי .היא לא מחייכת ,אבל עיניה
רכות ,חומלות .ריח מנחם של שוקולד ממלא את האוויר ומציף אותי
בהקלה" .אני כאן ,שומר .כולנו כאן .הכול בסדר עכשיו".
וסוף־סוף אני יכול להרפות.
אני מתעורר לריח של חומרי חיטוי ולקולן המוכר של הדמויות שליוו
אותי כל חיי ,מתייעצות בקולות מהוסים ולוחשים .כל גופי כואב ,אבל
אני שוכב במיטה רכה ,בבגדים נקיים ,ומישהו חבש וחיטא את הפצעים
שלי .אני מנסה לדבר ,אבל גרוני ניחר .סניטר במדים של בית החולים
איכילוב ממהר אליי ומביא לי כוס מים עם קש" .שלום ,מר שביט .איך
אתה מרגיש?"
אני בולע את המים ,משתעל ,ולא עונה על השאלה" .אתה יכול
לקרוא ל "...אני נעצר .האם הוא יודע שרמת גן זימנה אותו?
"אני כאן ".היא מופיעה כמעט כתשובה למחשבותיי .היא עדיין
לבושה במדי הזית .הפנים שלה קודרות .אני חושב על הדברים הנוראים
ששמעה במחשבותיי ורוצה לחנוק את עצמי עם הכרית.
"רמת גן ",אני אומר בקול צרוד" .אני כל כך מצטער".
עיני השוקולד שלה עצובות ,אבל חיוך נח על פניה" .זו לא היתה
אשמתך .זה היה מאגו".
"לא רק הוא ",אני אומר ,וההודאה צורבת" .הוא צדק .באמת חשבתי
את הדברים האלו .אבל זה היה לפני הרבה זמן .אני כבר לא"...
"אני יודעת ,שומר ".היא אוחזת בידי ,ומגעה חם" .עשית את הדבר
הנכון כשקראת לי .לקח לי זמן להתאושש ,אבל הצלחתי .כבר הסרנו
את רוב החסימות כשהשתמשת בקריאה בפעם השנייה ,ואפילו היא לא
היתה מסוגלת לעמוד מול כולנו".
אני מהנהן .ההתקפות היו מכוונות היטב" .הצלת את תל אביב.
ואותי".
פניה מקדירות שוב" .אני עדיין לא בטוחה לגבי תל אביב".
