Page 134 - 22322
P. 134
134רותם ברוכין|
בהלה אוחזת בי .אני מנסה לקום ,אבל כל תנועה מלווה בכאב חד.
היא תומכת בי" .מה קרה לה? איפה היא? כמה זמן עבר?"
"אני לא יודעת ,כאן ,ושעתיים בערך ",רמת גן עונה .אני ממצמץ
ומביט סביבי בחדר האשפוז הפרטי .אלוהים יודע כמה אנשים שזקוקים
יותר ממני לחדר הזה נדחקו למסדרון .רמת גן מצביעה על דלת לימיני.
"חשבנו שעדיף לא להרחיק אותה ממך .היא עדיין לא התעוררה ,ואנחנו
לא בטוחות שהיא תתעורר לבד".
"תקראי להן ",אני מבקש.
היא לא אומרת דבר ,לא מחווה כל תנועה ,אבל רוחות ערים רבות
מקיפות אותנו מיד.
"ברוך השב ,שומר ",גבעתיים אומרת ,ואוחזת בידי השנייה" .זה היה
שימוש מרשים מאוד בקריאה".
"אתן אלו שעשיתן את כל העבודה ",אני רוטן ,בעיקר כי המחמאה
גורמת לי להרגיש כמו ילד שמקבל טפיחה מנחמת על ראשו כשקיבל
ציון שבעים וחמש במבחן .אני תוהה כמה זמן הן נמצאות מחוץ לגבולות
שלהן ,וכמה נזק זה גורם ,במיוחד לגדולות .אני מביט בירושלים,
שלבושה במדי מג"ב" .מה עם תל אביב?"
"היא לא במצב טוב ",אומרת עכו בשקט.
"בגלל שמאגו גנב את הכוחות שלה?"
כמה מהן מחליפות מבטים אשמים — ירושלים ,חיפה ,אשדוד ,עכו,
טבריה ,נצרת ,אשקלון .העתיקות .הן ידעו שזה אפשרי .אין לי זמן
להתרגז כרגע על שלא סיפרו לי .אני דואג מדי לתל אביב .אני מביט
ברמת גן ואומר" ,אני רוצה לראות אותה".
הן תומכות בי כשאני הולך בקושי אל החדר השני .אביב שוכבת
במיטה זהה לשלי ונראית גרוע יותר מקודם .גופה הוא גוף חלוש של
קשישה ,פניה ובגדיה אפורים כשערה .אני תופס את שתי ידיה ונושם
עמוק ,מתרכז ,מתחיל לצייר אותה בעיני רוחי.
"שומר ",קולה הרך של ירושלים קוטע את הריכוז שלי" .אל תבזבז
את כוחותיך .לא תצליח להעיר אותה בעזרת הקריאה .יותר מדי נלקח
ממנה".
אני מרגיש מיד את מה שהיא אומרת ,מזהה את התחושה המחליאה
של מקום גווע וקמל סביבי .זו לא הפעם הראשונה ,לצערי .מחוץ לבית
