Page 135 - 22322
P. 135
שומרי הערים |135
החולים ,אני יודע ,שברים קטנים במדרכה הולכים ומתרחבים ,לבנים
קורסות בבסיסי בניינים ,רחובות מתרוקנים מאנשים .משהו נלקח
מהעיר הזאת ,משהו שרוב תושביה לא ידעו להגדיר במילים ,אך יחושו
בו היטב ,כמו נמק הולך ומתפשט.
אני מביט בירושלים ומהדק את שפתיי" .אתן יכולות לקחת את זה
בחזרה ממנו?"
היא נדה בראשה" .אנחנו מסוגלות רק לתת ,לא לקחת — אפילו לא
כוח גנוב".
אני שומע גם את מה שלא נאמר" .אני יכול לעשות את זה?"
ירושלים וחיפה מחליפות מבטים.
"תיאורטית ",טבריה אומרת" .אבל"...
"אין לאף אחת מאיתנו ניסיון בזה ",אומרת ירושלים.
"וזה מסוכן ",מזהירה עכו" .מאוד .אתה צריך להיות מסוגל להרפות
מהכוח הזה".
"להרפות?"
"דמיין לעצמך שאתה משנן חומר למבחן בקורס אינפי 2מ' ,או
תורה אלקטרומגנטית ",אומרת חיפה" .ואז במקום לשכוח הכול ברגע
שאתה יוצא מהמבחן ,כמו שתמיד קורה ,כל המידע נשאר בראש שלך.
עכשיו תדמיין שזה קורה עם כל קורס שאי־פעם לימדו במוסד אקדמי,
בין שלמדת בו ובין שלא".
אני בוהה בה ,תוהה אם היא תיעלב אם אבקש תרגום מטכניונית
מדוברת.
טבריה נאנחת" .המהות של העיר עוברת דרכך .כל הכוח ,כל
היכולות שלה ,כל מה שהיא רואה ושומעת ומרגישה .ואז אתה צריך
להיות מסוגל לשחרר את כל זה".
זו לא הפעם הראשונה שאני מקבל הסבר כזה ,והזיכרון העמום
מל ּווה בגשם ובנוף ירוק ומעורר תחושה עזה של כאב .אני מרפה ממנו
ופונה אל רמת גן" .איפה מאגו וספרטה?"
היא מהססת ,מביטה בירושלים" .אולי עדיף שתנוח קודם ,שומר".
"איפה הם?" אני מתעקש .אין לי זמן לדאגה שלהן עכשיו" .באבו
כביר? בבור בקריה? מתחת למים?"
הרצליה צוחקת ,ויש נימה מרושעת בקולה.
