Page 138 - 22322
P. 138
138רותם ברוכין|
חיפה נאנחת" .שתינו מדברות יוונית קלאסית ,שומר .אבל ספרטה
לא צפויה ,ואתה לקחת יותר מדי סיכונים בימים האחרונים ,לטעמי —
לטעם כולנו .מה שאנחנו צריכים נמצא אצל מאגו ,לא אצלה".
אני מהנהן" .אני יודע .אני פשוט רוצה לדבר איתה לפני שאני פוגש
אותו .האיש הזה יודע עלינו יותר מדי ,ואני לא יודע עליו כלום .היא
יכולה לעזור".
"אם היא תרצה ",ממלמלת גבעתיים.
"היא תרצה אם תגיד לה שזה בשביל להילחם בו ",מציעה נתניה,
עדיין מחייכת" .בהתחלה שמתי אותם באותו חדר ,והיא כמעט הרגה
אותו .באר שבע ,רעננה ואני היינו צריכות להפריד ביניהם בכוח".
ספרטה לא נעה כשאנחנו נכנסים לחדר ,ואני לא יכול שלא להעריך
את קור הרוח שלה .ירושלים ,חיפה וראשון לציון מלוות אותי —
הגדולות והחזקות ביותר .אני מרגיש את חסרונה של תל אביב כמעט
כמו צל שמלווה אותן .ספרטה מביטה בכולנו ,והקלשון שלה מתגשם
בידה .ראשון ,שתומכת בכתפי ,נעה לפנים להגן עליי ,וגם חיפה
וירושלים פוסעות לפניי .חיפה אומרת משהו ביוונית ,אזהרה ברורה
בקולה ,אבל ספרטה כבר פועלת .היא משליכה את הקלשון לרגלינו.
המשמעות ברורה.
"נמאס לך להיות כאן ,מה?" ראשון מגחכת" .את לא יוצאת כל כך
מהר".
ספרטה לא מבינה אותה ,כמובן .ירושלים שואלת משהו ביוונית,
וספרטה עונה בשטף מילים רציף ,זועם.
"מאגו שבר את האמון שלה ",מתרגמת ירושלים" .הוא הבטיח לה
את העיר ,אבל הוא לא אמר לה שהוא לא מתכוון לאפשר לתל אביב־
יפו לעזוב .הוא חשב שאין לספרטה כבוד ,ושהיא תעשה הכול בשביל
מקום משלה".
הוא בפירוש טעה .ספרטה ממשיכה ,כל מילה שבוקעת משפתיה
חדה ,נוטפת האשמה ושנאה .ירושלים וחיפה מביטות זו בזו.
"מה?" אני שואל.
"היא מאוד רוצה להרוג אותו .היא מתארת את זה באופן ...ציורי",
אומרת חיפה.
"היא יודעת מה הוא עשה לתל אביב?" אני שואל.
