Page 143 - 22322

‫שומרי הערים ‪|143‬‬

‫עבורי נכונה את ההבעה‪ ,‬מטיל סביב דמותה הגאה צללים של כאב‬
‫ובדידות‪.‬‬

‫"את מקבלת את התנאים של השומר?" ירושלים ממשיכה‪.‬‬
‫היא מביטה בי‪ ,‬מרי על פניה‪ .‬הגאווה שלה נפגעה‪ ,‬אני יודע בחלק‬
‫בתוכי שמהדהד עכשיו אותה‪ ,‬את זיכרונותיה‪ ,‬כוחה ורצונותיה‪ .‬היא‬
‫תקבל את ההצעה שלי‪ ,‬אבל רק אם אציע אותה באופן מכובד מספיק‬
‫לטעמה‪ .‬אני מושיט את ידי אל הקלשון שלה מתוך כוונה להתכופף‬
‫ולהרים אותו‪ ,‬אך הוא נמשך אל תוך ידי כמו בכישוף‪ .‬ירושלים נרתעת‪.‬‬

‫אני פוסע לפנים ומציע את הקלשון לספרטה‪.‬‬
‫היא ממתינה רגע ארוך‪ ,‬מביטה בי‪ ,‬אומדת אותי‪ .‬אני לא ממצמץ‪,‬‬

‫ובסופו של דבר‪ ,‬היא מקבלת את הקלשון מידיי‪.‬‬

‫על פי הנחיותיה של ספרטה‪ ,‬אני לוקח אותנו החוצה‪ .‬אני בוחר בחוף‬
‫פרישמן‪ .‬הוא נפגע פחות ממרכז העיר‪ ,‬אבל ראה ימים יפים יותר‪ .‬החול‬
‫מלא בזפת‪ ,‬כיסאות הפלסטיק הפוכים‪ ,‬סוכת המציל נשברה מהגלים‪.‬‬

‫מפרשית אחת נסחפה אל החוף ושוכבת על צדה כמו צעצוע שנשכח‪.‬‬
‫ספרטה עומדת במרכז מעגל הערים שמקיפות אותנו‪ .‬ראשון וחיפה‬
‫ניצבות משני צדיה‪ .‬אף אחת מהערים עדיין לא סומכת עליה באמת‪,‬‬
‫אבל אני כן‪ .‬הזיכרונות‪ ,‬הרצונות‪ ,‬אפילו כמה מהמחשבות שלה עדיין‬
‫מהדהדים בי‪ .‬היא רוח עיר קשה‪ ,‬אכזרית לעתים‪ ,‬אבל אני יודע שכבודה‬

‫וגאוותה חשובים לה יותר מכול‪ .‬היא תעמוד בהתחייבות שנתנה לי‪.‬‬
‫ירושלים — היחידה שמסוגלת לשאת לבדה את תל אביב‪ ,‬כך‬
‫מתברר — מניחה אותה על שטח מלוכלך פחות בחול‪ .‬נתניה גוררת את‬
‫מאגו למרכז המעגל‪ ,‬ידה אוחזת בכוח בעורפו כמו גור חתולים‪ .‬היא‬
‫מכריחה אותו לעמוד ישר מולי‪ .‬הוא לא נראה עוד רגוע וזחוח‪ ,‬אבל גם‬
‫לא מודאג‪ .‬הוא קיבל את מה שרצה‪ .‬עורו חיוור‪ ,‬חולני וירקרק כמו של‬
‫אביב‪ ,‬אבל אני רואה את כוחה הגנוב בוער מאחורי עיניו‪ .‬מבטו כאילו‬
‫קורא עליי תיגר‪ .‬אולי לאחר שאהרוג אותו‪ ,‬אשרוף את גופתו לאפר‬
‫בכיכר העיר או אשליך אותה מעבר לצוק‪ ,‬כדי שהשחפים יסעדו על‪...‬‬
‫אני מנער את ראשי‪ .‬תאוות הדם והנקם שדוחקת בי אינה שלי‪ .‬היא‬

‫שייכת לספרטה‪ .‬אני עושה את זה בשביל אביב‪.‬‬
‫"תחזיקי אותו חזק‪ ",‬אני אומר לנתניה‪ ,‬והיא מהנהנת‪ .‬עשרות‬