Page 146 - 22322

‫‪ 146‬רותם ברוכין|‬

‫שאינו בית עבור איש‪ .‬ואז החול סביבי‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬ואני עומד במקום‬
‫שאיני מכיר‪ ,‬בעיר שאיני מכיר‪ ,‬עיר הנמצאת בדרך קסם במדבר וגם על‬
‫שפת הים‪ ,‬אבל זה לא המדבר שלי ולא הים שלי‪ ,‬כי אני לא מזהה את‬
‫המים הכחולים האלו‪ ,‬את החוף הנקי והיפה והריק כל כך‪ .‬העיר כולה‬
‫ריקה‪ ,‬אני מבין‪ .‬דחפורים הורסים את המבנים שבהם גרו פעם אנשים‬
‫שקראו להם בית‪ ,‬ורוח העיר בוכה‪ ,‬ואבא בוכה — אבא‪ ,‬שנראה כל כך‬
‫צעיר‪ ,‬ויש תינוק בזרועותיו‪ ,‬והיא מחבקת את שניהם ומביטה בי והיא‬
‫יפה‪ ,‬וזרה לי‪ ,‬ומוכרת כל כך‪ ,‬ואז גם היא מתפוגגת לחול מדברי‪ ,‬ואבל‬

‫וכאב מציפים אותי‪ ,‬ואני בוכה עם שלושתם‪ ,‬עם שניהם‪.‬‬
‫ואז המדבר נעלם‪ ,‬אבל הכאב נותר‪ ,‬מתחזק‪ ,‬כי אני במקום מוכר‬
‫אחר‪ ,‬קר וירוק‪ ,‬עם ריח של גשם ואדמה ועץ ממורק ובירה‪ ,‬שאני מזהה‬
‫עוד לפני שנגינת חליל וגיטרה ממלאת את אוזניי‪ ,‬אבל בכל זאת אני‬

‫מתפלל‪ ,‬מתחנן — לא לכאן‪ ,‬רק לא לכאן‪ ,‬לכל מקום אחר —‬
‫– אבל אני כבר רואה אותן‪ ,‬שתי נשים צעירות‪ ,‬שערן אדמוני כמו‬
‫להבה‪ ,‬אחת אוחזת בגיטרה‪ ,‬השנייה בחליל‪ .‬אשלינג התבגרה‪ ,‬אבל לא‬
‫הזדקנה‪ ,‬והאישה הצעירה שיושבת לידה‪ ...‬לא‪ ,‬לא אישה‪ ,‬נערה צעירה‪,‬‬
‫מעט יותר מילדה‪ ,‬אבל פניה מוכרות‪ ,‬דומות כל כך לפניה של אשלינג‪,‬‬
‫והיא מנגנת בחליל‪ ,‬ובתוך הגעגוע והכאב והאבל על כל מה שאיבדתי‪,‬‬
‫אני מחייך‪ ,‬שמח‪ ,‬כי אשלינג הצליחה יותר ממני — היא המשיכה הלאה‪,‬‬

‫היא מצאה מישהו לאהוב‪...‬‬
‫אבל משהו בחיזיון מציק לי‪ ,‬כאילו אני מביט בפאזל עצום שחסרים‬
‫בו רק חלקים ספורים‪ ,‬בודדים‪ ,‬ובכל זאת לא מצליח לראות את התמונה‬
‫המלאה‪ .‬עצב ואובדן ובלבול רודפים זה את זה במחשבותיי‪ ,‬מצטברים‪,‬‬
‫גואים‪ ,‬מתגברים‪ ,‬עולים‪ ,‬מי מלח נשפכים כמו מיליוני הדמעות שלא‬
‫ידעתי עד כמה רציתי לבכות‪ ,‬והדמעות מרססות כמו זרנוקים מלוחים‬
‫את חופיי‪ ,‬בנייניי‪ ,‬כבישיי ורחובותיי‪ ,‬אבל זה לא מספיק‪ .‬אני רוצה‬
‫שיעלו גבוה יותר‪ ,‬שיטביעו הכול‪ .‬בחוץ‪ ,‬בגוף שאני כמעט לא מרגיש‬
‫עוד‪ ,‬אני שומע צעקות ותחינות ופקודות‪ ,‬אבל אני צריך להמשיך‪,‬‬

‫להטביע את הכול‪ ,‬את כל הכאב הזה‪...‬‬
‫לא‪ .‬הוא לא יעשה אותי כמוהו‪ .‬אני לא אתן לו‪.‬‬
‫אני עוצר את נשימתי ושואף שוב לאט‪ ,‬פנימה‪ ,‬דרך גופי הקטן‬
‫מדי — ומתחיל מיד להיחנק‪ .‬ידיים אוחזות בי‪ ,‬מרימות אותי מעל פני‬