Page 151 - 22322
P. 151
שומרי הערים |151
"מאגו!" היא על רגליה בלי שהבחנתי כיצד זה קרה" .איפה הוא?
איפה ספרטה?"
"ברחו ",אומרת ירושלים ,ואני שומע בקולה את אותו זעם עצור
שאני עצמי מרגיש .במקום כלשהו בעורקיי חלק מהכוחות שספרטה
נתנה לי עדיין בוערים ,מבקשים נקם .אני מנסה לקום וכמעט נופל.
מטולה עדיין ממתינה לצדי ,שקטה ורכה כמו שלג ראשון .היא מציעה
לי את ידה ,ואני מקבל אותה ונעזר בה כדי להתרומם על רגליי .אני
עדיין מתנדנד ,והיא תומכת בי.
"הוא ברח ",מתקנת שפרעם ,חיוך עקום על שפתיה" .היא רדפה",
היא מוסיפה בערבית" ,אני כמעט מרחמת על האידיוט".
"אלא אם כן שניהם תיכננו את זה יחד ",עפולה נוהמת.
"הם לא ",אני אומר .אני משוכנע בכך .ובניגוד לשפרעם ,אני
משוכנע גם שמאגו יצליח להתחמק מספרטה" .הייתי בראש של שניהם.
ספרטה לוחמנית ולא צפויה .אבל הוא — הוא זקן ,וחזק ,והוא יחולל
דברים גרועים בהרבה אם לא נעצור אותו".
עיניה של ירושלים נחות עליי ,אפורות וכבדות" .מה ראית ,שומר?
מה הוא עשה לך?"
"אני לא בטוח ".ואני לא מוכן לשקוע אל תוך הבור הזה עכשיו.
בהמשך ,כשיהיה לי זמן להתמודד עם הזיכרונות.
הן מתייעצות ומחליטות להתפזר ,לנוח ולבדוק את הגבולות שלהן.
חלקן שוקעות אל תוך האדמה ,אחרות נושבות משם עם הרוח או צוללות
אל הים .כשמטולה עוזבת ,לאחר שהיא מוודאת שאני מסוגל לעמוד
בעצמי ,רק רמת גן וגבעתיים נשארות מאחור .הן מביטות באביב ,לא
בי ,ואני לא מבין למה הן מחכות.
אבל אביב מבינה" .סליחה ",היא אומרת בשקט" .הייתי צריכה
להתנצל בפני כולן ,לא רק בפניכן ,אבל אני חושבת ששתיכן הכי
סבלתן".
"לא ",אומרת גבעתיים ,שערה אפור עכשיו" .את סבלת יותר
מאיתנו .סבלת מספיק כדי שתרצי לעזוב".
אני נושם עמוק" .זו אשמתי .אילו הייתי —"
"שומר ",אומרת גבעתיים ,ולא מביטה בי" .אני מצטערת ,אבל זה
לא קשור אליך".
