Page 153 - 22322

‫מיץ רימונים סחוט – ‪5‬‬

‫עין סהר‪ ,‬רמת נגב‪ ,‬ישראל‪2002 ,‬‬

‫זה קורה מהר יותר משחשבתי‪ .‬מרגע שאזל הכסף בשביל הגנרטור‪ ,‬אין‬
‫חשמל‪ ,‬ובתקופה הזאת די קשה לשרוד בלי חימום בלילה‪ .‬שלוש משפחות‬
‫אורזות עוד באותו שבוע את החפצים המעטים שלהן‪ ,‬מעמיסות אותם‬
‫על המכוניות הפרטיות ועוזבות‪ .‬הגרעין מתכווץ לחבריו המקוריים‪.‬‬
‫טימותי וגבע מפרקים את המבנים שעשויים להיות מסוכנים‪ ,‬אלה‬
‫אוספת את כל תוצרי הגינה והחממות שנותרו למכירה אחת אחרונה‪,‬‬
‫שהכנסותיה יועברו לקופת הגרעין‪ .‬אורנית נוסעת בינתיים שוב ושוב‬
‫בין הנגב לגליל‪ ,‬מוודאת שהמבנים הזמניים החדשים מוכנים לקראתנו‪.‬‬
‫היא חוזרת תשושה יותר בכל נסיעה‪ ,‬אבל חיוך אמיתי נח שוב על‬
‫שפתיה‪ ,‬חיוך של תקווה‪" .‬העמק כל כך ירוק ויפה‪ ,‬אתם לא מבינים‪.‬‬
‫ויש יישוב קהילתי קרוב‪ ,‬אז חברת החשמל כבר חיברה אותנו דרכם‪ .‬לא‬

‫נצטרך יותר גנרטור אף פעם‪".‬‬
‫אני לא מסוגל להעמיד פנים שאני שמח‪ .‬אבל אני מגלה שאני לא‬

‫צריך‪ .‬לכולם קשה להיפרד‪.‬‬
‫סהר מבלה את רוב זמנה על הגג שלנו‪ ,‬צופה בנו מפרקים את ביתנו‪,‬‬
‫את ביתה‪ .‬אני מנסה לדובב ולהצחיק אותה‪ ,‬אבל היא נראית חלשה‬

‫ועייפה‪ ,‬ובקושי מדברת‪.‬‬
‫עד סוף השבוע כל הדברים הגדולים מפורקים‪ .‬נשארות רק מזכרות‬
‫קטנות לאסוף‪ :‬סינרים רקומים מהמטבח‪ ,‬ציורים של הילדים‪ ,‬ערסלים‬

‫ושטיחים שנתפרו ונארגו ביד‪ ,‬קקטוסים קטנים בצנצנות‪.‬‬
‫שלט העץ עם הסמל המצויר של עין סהר — עצי הרימון מתחת לשמי‬
‫הנגב — עדיין עומד בכניסה ליישוב‪ .‬אחרי התייעצות הם מחליטים‬
‫לקחת גם אותו למזכרת‪ .‬סהר עומדת לצדי להתבונן כשאיריס מתחילה‬
‫לפרק אותו‪ .‬היא זועקת עם מכת הפטיש הראשונה‪ ,‬כאילו איריס מכה‬
‫בלבה‪ ,‬ומתנדנדת‪ ,‬פניה מתעוותות בכאב‪ .‬אני תופס אותה‪ ,‬מבוהל‪ ,‬וכאב‬
‫מעוור מציף אותי‪ .‬היא לא שולטת בזה — הכאב חזק מספיק כדי לזלוג‬