Page 157 - 22322
P. 157
שומרי הערים |157
עומד במרכזו של שדה ירוק וטובל בפריחה .קרוונים חדשים מחכים
לנו ,מצוחצחים ומוארים בתאורת לילה .זה אולי המקום היפה ביותר
שהייתי יכול לדמיין עבור יישוב חדש לגרעין .אבל אני יודע שסהר
צדקה .האדמה הזאת ,המקום הזה — הם לא שלה.
החבר'ה שהגיעו קודם כבר הכינו ארוחת ערב והציבו שולחנות
וכיסאות פלסטיק לבנים ,תרומת מפעל הפלסטיק "כתר" .אנחנו לא
צריכים לבנות עוד את הריהוט שלנו בעצמנו .ריחות מעוררי תיאבון
נישאים באוויר כשהצורר מחנה את הרכב שלו ,ואני מפסיק סוף־סוף
לנגן ,מניח את הגיטרה ונושא החוצה את סהר .האחרים מחייכים אליי,
מניפים ידיים לשלום .אני תוהה מה הם רואים בזרועותיי ,אם נדמה
להם שאני מחזיק אישה צעירה שמוכרת להם במעורפל או שידיי ריקות
לחלוטין.
אני נושא את סהר למקום שקט מאחורי הקרוונים .הוא מגיע
אחרינו ,נושא את כל מה שאספתי בעין סהר" .תניח אותה על האדמה",
הוא אומר ומסדר את החפצים סביבה במעגל" .יופי .עכשיו ,כמו עם
הרצליה .אתה זוכר?"
אני זוכר" .אבל איך אנחנו אמורים להשתמש בקריאה בלי שם?"
הוא מקמט את מצחו ,ואני מבין שזה לא עלה על דעתו" .המקום הזה
לא ייקרא עין סהר?"
"לא .ניסיתי ,אבל יש להם בראש שטויות מטומטמות על התחלה
חדשה ,והם רוצים שם אחר .הם עוד לא בחרו".
אני רואה בפניו הקודרות שאלו חדשות רעות .הוא כורע לצדה" .עין
סהר הוא השם היחיד שיש לנו כרגע ,אז זה השם שנשתמש בו".
אני מושיט את ידיי לגעת בה ,מכין את עצמי לצריבה דומה לזו
שהרגשתי כשנגענו בהרצליה ,זוכר את מצחה הקר כקרח של סהר
כשנשענה על כתפי במכונית.
ידיי חולפות דרכה.
עיניו של השומר מתרחבות .גם הוא מנסה לגעת בה .התוצאה זהה.
"סהר ",הוא אומר" .תתעוררי .את צריכה לעזור לנו ,בסדר? אנחנו לא
יכולים להציל אותך בלי העזרה שלך".
"סהר ",אני ממשיך ,מנסה להחביא את הייאוש בקולי" .תראי,
החבר'ה כבר ממוקמים .הם הכינו אוכל .את בטח רעבה מהנסיעה .אחר
