Page 161 - 22322
P. 161
שומרי הערים |161
אני רק שוכב במושב האחורי ,ראשי על הצ'ימידן שעדיין מדיף ריחות
מדבר ,עיניי עצומות ,מחכה שהכאב יתפוגג ,יימוג ,מחכה להתרגל שוב
לבדידות שלא ידעתי עד כמה שנאתי לפני שהיתה לי סהר .ההצהרה
שלו נראית לי מגוחכת .אמא שלי לא הכירה אותי בכלל ,איזו סיבה
היתה לה להתגאות?
"סבא שלך האמין ששומרי ערים בעולם צריכים להיות בקשר
ביניהם ",הוא ממשיך .אני תשוש ומרוקן מכדי לחפש קשר כלשהו
בין המשפטים שלו ,מייחל לכך שישתוק" .זו היתה תקופה אחרת,
כמובן — לא היה טלפון בכל בית ,ודואר בין־לאומי היה עניין יקר
ואיטי ,אבל הוא הכריח אותי להתחיל להתכתב עם השומר של קנדה,
סטיבן דייווידסון .אנחנו עדיין מחליפים מכתבים כשיש לנו זמן .הוא
רבע יהודי ,דרך אגב".
"נו ,אז?" הסבלנות שלי הולכת ואוזלת .הייתי צריך לנסוע באוטובוס
במקום לחזור איתו.
"סטיבן כבר די זקן .הבן שלו ,מת'יו ,מתכנן לצאת בקרוב לטיול
ארוך בעולם ,לפני שייאלץ לרשת את אבא שלו".
"איזה כיף לו ",אני אומר ביובש.
השומר נאנח" .יונתן ,אני מנסה להציע לך להצטרף אליו".
אני פוקח את עיניי ומתיישב בתנועה חדה ,לוכד את מבטו במראה.
"זו בדיחה?"
"לא ,זו הצעה רצינית לחלוטין .תאמין או לא ,יוני ,גם אני לא בן
אלמוות .לא יהיו לך עוד הרבה שנים לטייל —"
"אני יודע את זה .אני לא מבין למה אתה נותן לי ללכת".
הוא נושם עמוק ,מאותת ועוצר בצד" .תעבור קדימה ,בבקשה".
אני עושה כדבריו .הוא לא מתניע שוב ,אלא מחכה שאתיישב ומביט
בי" .כל שומר עובר במוקדם או במאוחר את מה שעברת היום ,יוני.
קיוויתי שיעברו עוד הרבה מאוד שנים לפני שתצטרך להתמודד עם
מותה של רוח ,אבל ראיתי כמה סהר היתה חשובה לך ,וראיתי שניסית
בכל כוחך להציל אותה".
אני משפיל את מבטי" .אז מה? לא היתה שום משמעות למאמצים
שלי .נכשלתי".
"היתה להם משמעות עבורך .יישובים חדשים נבנים בישראל מדי
