Page 163 - 22322

‫פומפיי‪ ,‬האימפריה הרומית‪ 79 ,‬לספירה‬

‫עשרים אלף מתושבי העיר הזאת עדיין ישנים בבתיהם‪ ,‬שיכורים מיין‪,‬‬
‫מריקוד ומשמחה אחרי החגיגות אמש‪ .‬רבים מהם אפילו לא מתעוררים‬

‫כשהאפר מתחיל לצנוח מפסגת ההר‪.‬‬
‫המלחים סביבי מפגינים סקרנות‪ ,‬שתהפוך בקרוב לחלחלה‪ .‬את‬
‫כל זאת אני שומע בשיחות המהוסות ביניהם‪ .‬הם לא מדברים איתי‬
‫ישירות‪ ,‬מתוך כבוד — הוכחה ניצחת לכך שאני זקן כמעט כפי שהייתי‪.‬‬
‫מובן שלא הייתי זקוק להוכחה מעבר לשבריריות של גופי ולחולשה‬
‫במפרקיי‪ .‬התפרצות הר הגעש גבתה ממני כוחות עצומים‪ ,‬גדולים‬
‫כמעט כמו אלו שהריסת העיר תיתן לי‪ .‬חלק מהבעיה היה בידע שחסר‬
‫לי‪ :‬כששיכנעתי את הכוהנים להקדים את חגיגות האל וולקן למועד‬
‫קרוב יותר להתפרצות‪ ,‬לא תיארתי לעצמי שאחד מאותם כוהנים הוא‬
‫בן זוגו של שומר הערים‪ .‬במקומות רבים שבהם ביקרתי באלפי השנים‬
‫האחרונות‪ ,‬מערכת יחסים כזו היתה מוקעת בפומבי‪ ,‬ובני הזוג היו‬
‫נתלים או נשרפים — או שאיבריהם הצנועים היו נכרתים‪ ,‬אם המענישים‬
‫היו רחומים באופן יוצא דופן‪ .‬אלא שכאן מערכות יחסים כאלו מונצחות‬
‫בגלוי על תמשיחי הקיר‪ ,‬וכמובן איש אינו מסתיר אותן‪ .‬הייתי צריך‬
‫לטפל בכוהן בדיסקרטיות‪ ,‬ולמצוא דרך אחרת להסיח את דעת השומר‪.‬‬
‫מסיפון הספינה התפרצות הר הגעש נראית כמעט כמו גשם — שחור‬
‫ומאיים‪ ,‬אך לכאורה לא מזיק בפני עצמו‪ .‬מעולם לא היה מראה עיניים‬
‫מטעה כל כך‪ .‬תושבי העיר החכמים או החשדנים יימלטו על חייהם‪,‬‬
‫אבל האחרים יישארו‪ .‬הר הגעש שלהם לא יכול להתפרץ‪ ,‬הם יאמרו‪.‬‬
‫הרי רק אמש התפללו בלהט לאל היקר שלהם‪ .‬ובזמן שידונו בכך‪ ,‬האפר‬
‫יקבור אותם בעודם בחיים‪ ,‬יחנוק את ריאותיהם‪ ,‬ימנע מהם אפילו‬

‫להשמיע קול בכי או זעקה בעת שכל היקרים להם נספים‪.‬‬
‫משהו תופס את מבטי בזווית העין‪ .‬מכיוון החוף מי הנמל עולים אל‬
‫העיר‪ ,‬מציפים אותה כמו גאות פתאומית‪ .‬אלא שזו לא גאות‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫זו היא‪ .‬אני מחפש אותה במבטי ומוצא אותה מרחפת מעל הפורום‪.‬‬
‫ידיה מלוכלכות מקמח‪ ,‬ולזרועה צמוד מגן גלדיאטורים‪ .‬הטוניקה‬