Page 168 - 22322
P. 168
168רותם ברוכין|
אבל בניגוד להרצליה ולבת ים ,אני לא חושבת שהשניים האלו עדיין
מסתובבים ביחד".
אני מהנהן" .גם אני לא .היו ביניהם יותר מדי"...
"חילוקי דעות מקצועיים?" היא מציעה.
אני צוחק ,והיא מחייכת" .איך אתה מרגיש?"
"הרבה יותר טוב .תודה .ותודה על ארוחת הבוקר".
היא מושכת בכתפיה ונשענת על המעקה" .התפריט הרגיל כאן .לא
שיניתי כלום".
השתיקה שמשתררת מביכה אותי .שלוש פגישות בשלושה ימים,
אחרי שמונה חודשים שלא דיברנו .אני עדיין לא באמת יודע איך לדבר
איתה .אבל אני חייב לנסות .אני צריך לתקן את זה .אני מביט במטאטא.
"אז ...את מנקה?" אני שואל ,ורוצה לחבוט בעצמי.
היא מפנה אליי חצי־חיוך" .מנקה ,מסדרת ,מפנה ,מיישרת שלטי
רחוב ,שותלת מחדש ערוגות שנעקרו ,מחזירה חתולים וכלבים אבודים
למשפחות שלהם ,מתקנת את נפילת המדד ,ממציאה תירוצים מה בדיוק
קרה אתמול בשביל המוקד העירוני .אתה רוצה את הרשימה המלאה?"
"לא ".אני נעמד מולה ונושם נשימה עמוקה" .אבל אני כן רוצה
להתנצל שוב ,כמו שצריך .אני כל כך מצטער ,אביב .אילו אבא שלי
היה יודע שדחפתי אחת מכן לרצות לעזוב ,הוא היה מתבייש בי .אני
נשבע שלעולם לא אגרום לך שוב להרגיש שאת לא יכולה לדבר איתי".
אביב בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש בהבעה שחצייה שעשוע יבש
וחצייה רוגז קל" .בסדר .רק שאלה אחת .מי מת ומינה אותך למרכז
העולם בדיוק?"
אני ממצמץ" .מה?"
"כמה מרוכז בעצמך אתה יכול להיות ,יונתן?" היא שואלת" .וכמה
קטנה ההערכה שלך כלפיי אם אתה מאמין שאקום ואעזוב את כל זה —"
היא מחווה סביבה" ,־בגלל פרידה?"
אני בוהה בה.
היא נאנחת" .רציתי לעזוב מזמן ,טמבל .כולנו רוצות לעזוב
לפעמים".
זה מה שרמת גן וגבעתיים אמרו .כן ,מובן שכולן חולמות לעזוב.
אבל לא ככה.
