Page 164 - 22322
P. 164
164רותם ברוכין|
שלה מלוכלכת בצבע ,בחימר ובשעווה — בוודאי בילתה את הבוקר
באחת מסדנאות האומנים .היא מבינה מה מתרחש ,או לפחות שעליה
להילחם בכך .כשהיא מרימה את ידיה ,המים ברחובותיה השקועים,
הזורמים מהמעיינות אל הים ,משנים את כיוונם ,מתנחשלים כנגד
האפר המתקרב .במקדשי יופיטר ,מינרווה ,ונוס ,אפולו ואיזיס קמים
לחיים פסלי ענק וממהרים לסייע לאלה האמיתית שלהם .הם עוקרים
את שער הניצחון ממקומו ונושאים אותו עמם כדי לעצור את האפר
המתקרב ,עוקרים גם את עמודי הבזיליקה כדי לבנות מחסום כנגדו.
אחד המלחים לידי משתנק ,ואני מבין שהיא אפילו לא טורחת עוד
להסתיר את עצמה ואת מעשיה .היא מבינה שהיא נאבקת על חייה .לא
הערכתי אותה מספיק .היא פיקחית ומשכילה .אם היא תהיה מסוגלת
להציל את עצמה מהאסון שהמטתי עליה ,היא והשומר יבואו בעקבותיי,
ולא יהיה לי הכוח להימלט מהם .כיליתי יותר מדי ממנו .אני אפילו לא
בטוח שאצליח להתרחק ממנה מספיק עכשיו.
אני ממתין בנשימה עצורה ,מייחל שהספינה תתרחק מהר יותר,
שהאפר ירד מהר יותר .אבל בסופו של דבר ,זעקות מתחילות להישמע
מכיוון העיר המתרחקת .רובן נבלעות ברעשי התפרצותו של הר הגעש,
אבל אני רואה כיצד הן מחלישות אותה .הפסלים מאבדים את כוחם,
נעצרים במקומם או נופלים על צדם .היא לא מרחפת עוד ,אלא משתהה
על גג הבזיליקה .היא מתחילה להשתעל ומכסה על פניה בידיה .זה
יעזור לה עוד פחות משזה יעזור להם .רובם לא יימלטו .השומר יתאבל
על אהובו ועל העיר שלו .הוא יחקור את מה שהתרחש ,אבל לא ייוותרו
רבים שיוכלו לספר לו .קרוב לוודאי שלא יצליח לגלות דבר ,אבל בכל
מקרה ,יהיה עליי להיעלם .אולי אל המזרח ,או דווקא מערבה ,אל
היבשות שבני אירופה טרם גילו ,אם אהיה חזק דיי להגיע לשם.
המלחים מפנים כולם את ראשם כשזעקת הסבל שלה נשמעת סוף־
סוף ,רמה יותר מכל רעשי ההתפרצות .אני עוצם את עיניי ,מגשש אחר
כוחותיה המתפוררים ברגע הבנתה את מעמקי החורבן ,ושואף אותם
פנימה .איאלץ לחזור לכאן בעוד כמה ימים כדי להשלים את העבודה,
אבל זה יספיק לי בינתיים .גופי מתחזק מעט ,וקולי נישא ,חזק וברור
יותר ,כשאני קורא אל המלחים" ,זה רק הד של ההתפרצות .המשיכו!"
הספינה מפליגה הלאה.