Page 167 - 22322
P. 167
שומרי הערים |167
אני מחליט שלא אוכל להמשיך לאכול עוד פירור לפני שאתקלח .את
רוב חדר האמבטיה תופס ג'קוזי עצום בגודלו ,ועל אחד הקולבים תלוי
סט הבגדים להחלפה שאני מחזיק באוטו .אני משועשע לגלות שפני
הנשיאים המגולפים על הר ראשמור ,שהתנוססו על החולצה שלי,
הפכו לדיוקנאות אבן של אריק אינשטיין ,עפרה חזה ,רמי פורטיס ודנה
אינטרנשיונל .אף אחת מהן לא מסוגלת להתנגד לפיתוי לעצב מחדש
את הבגדים שלי ,לא כשאני תמיד לובש חולצות של מקומות זרים
כאילו כדי להכעיס .אולי לא כאילו .אני לא בטוח.
אחרי מקלחת ,צחצוח שיניים ,גילוח וניסיון עלוב למדי להשליט
סדר בשיער שלי ,אני מגלה שספל הקפה התמלא מחדש ,ושהחביתה
עדיין חמה .אני מסיים לאכול — או לפחות ,אוכל עד שאני מתמלא,
כי מדובר בארוחה שמראש לא היה לי סיכוי להצליח להתגבר עליה —
מקנח בפרוסת טוסט עם חמאה וממרח שוקולד השחר ,ויוצא למרפסת.
אני בקומה העליונה של המלון — בסוויטה הנשיאותית ,כנראה.
הרוח העולה מן הים נעימה מספיק כדי שלא ארצה לחזור פנימה למזגן.
אני מחכה לה ומביט סביב בחופים .הצפוניים יותר ,מכאן ועד הרצליה,
עמוסים כאילו לא התחוללה בהם מלחמת חורמה רק אתמול .החופים
מדרום ריקים יותר ,אבל נראים נקיים להפליא.
"הן עוד לא מצאו אותו".
אני מסתובב וממצמץ .תל אביב לבושה בבגדי עבודה — מכנסי
ג'ינס ,טי־שירט ירוקה עם הלוגו הישן של העירייה ,ומעליה וסט רשת
צהוב עם מחזירי אור .יש מטאטא ביד שלה .היא יפהפייה בעיניי גם
במראה המגוחך הזה.
"מה?" אני נזכר לשאול.
"מאגו ".היא משעינה את המטאטא על הקיר" .הן עדיין לא מצאו
אותו .בדקתי את המצלמות במרכז השליטה העירוני ,אבל הן ספגו
הרבה ביממה האחרונה .בכל מקרה ,גם אם אמצא תמונה שלו ,אי אפשר
לשלוח את המשטרה או את הצבא בעקבותיו".
"לא .וזה גם לא יעזור ".אני חושב על העיניים האלו ,שנדמה לי
שראיתי פעמים רבות כל כך בעבר" .הוא יכול להחליף את המראה
שלו".
היא מהנהנת ,קודרת ,אך לא מופתעת" .גם את ספרטה לא מצאנו.
