Page 136 - 22322
P. 136
136רותם ברוכין|
"אנשים באמת משלמים על זה כסף?" צפת שואלת" .שיכלאו אותם
בחדר והם יצטרכו לצאת?"
"אוי ,סתמי כבר ",אומרת נתניה ,שיושבת לידי בכיסא המפעיל
הנוסף" .זה להיט ,וזה ממש כיף .גם אצלי יש כמה.״
אני מביט במצלמות ,ודרכן אני רואה את ספרטה משש זוויות שונות
בתוך חדר שנראה כמו חללית ,כולל חלונות עגולים המקרינים סרטונים
של החלל ,מחשבים גדולים ומכשירים אחרים .בחדר כמעט זהה כלוא
מאגו .לעומת ספרטה ,שמתנהגת כמו חיית טרף לכודה בכלוב ,הולכת
הלוך ושוב במעגלים ,מאגו יושב על כורסת קפטן ונראה נינוח כאילו
הוא על מיטת שיזוף בחוף הים .בלוח הבקרה שניצב מול נתניה יש שתי
שורות כפתורים — "הטיסה למאדים" ו"הטיסה לנוגה".
"זה המקום הכי מאובטח שיכולנו לחשוב עליו ",רעננה אומרת.
אני מהנהן .די גאוני מצדן .חדר בריחה במעמקי דיזנגוף סנטר ,קניון
שאפילו תל אביבים ותיקים מתקשים למצוא את היציאות שלו ,שלא
לדבר על עיר עתיקה והשומר שלה ,שאפילו לא מנסים להתמודד עם
חידות שקשורות לטכנולוגיה .זה אכזרי.
אני מביט במאגו .גבעתיים עוקבת אחר מבטי" .כשאני מסתכלת
עליו ,אני כמעט מרגישה שאני מסתכלת על שומר ערים ",היא מעירה.
"אבל רק כמעט".
"הוא לא שומר ערים ",מאשרת רמת גן בקול נמוך ,נוהם ,שמזכיר
לי שוב נמרים או אריות בגן החיות.
"כן ",נתניה מאשרת .אפה מתעוות כאילו הריחה משהו מסריח" .יש
לו תחושה של רוח עיר .אבל ...מלוכלכת".
"זה לא בגללו .זה מה שהוא גזל מתל אביב ",אומרת ירושלים.
הערים האחרות מביטות גם הן במאגו ,מגוון הבעות של בחילה,
גועל ושנאה על פניהן .אני מרגיש בעיקר פחד .מאגו רימה אותי ,את
תל אביב ,את ספרטה .מי הוא באמת? מה הוא מסוגל לעשות? בעודי
מביט ,הוא מסתכל ישירות לעבר המצלמה ומחייך .השיער על עורפי
סומר .הוא יודע שאבוא .הוא מחכה לי .אני מסב את מבטי אל ספרטה.
"ומה איתה?"
"היא ניסתה לצאת ,בהתחלה ",אומרת נתניה ,חיוך זדוני על פניה.
"לפי הרישומים ,היא שברה את השיא השלילי של זמן היציאה מהחדר
