Page 115 - 22322
P. 115
שומרי הערים |115
חיוורת ,כאילו היא נושמת את האוויר הלא נכון ,דורכת על האדמה
הלא נכונה .אני יכול להסביר לה הכול ,להקל את תחושת האשמה שלה.
למעשה ,אני חייב לעשות זאת .דחיתי את השיחה זמן רב מדי.
"שאלתי את איריס מה שלומך ,אבל היא התעלמה ממני ודיברה רק
אל האחרים .היא עדיין מתעלמת ממני".
"היא לא כועסת עלייך .היא פשוט לחוצה ",אני אומר .זו חצי־אמת.
סהר עצמה היא זו שלחוצה ומפוחדת ,ובמצב כזה קשה לה יותר לגרום
לאנשים להבחין בה" .אני בסדר .הרבה חבלות ושריטות והכול כואב,
אבל אין פגיעת ראש חמורה .עוד מעט המפענח יגיע ואם הכול בסדר
בסי־טי ,ישחררו אותי .איריס אמרה שמזל שנפלתי על מזרן".
סהר שותקת ,עיניה מושפלות .אני נושם עמוק ,האוויר צורב
בריאותיי" .זה היה מזל ,או שזו היית את?"
היא מביטה בי לרגע מהיר בעיניים רחבות ,מבוהלות ,אני לא
יודע מה מפחיד אותה יותר — האמת ,או הגילוי שגם אני מודע לה.
היא נרתעת לאחור ,אבל אני תופס את ידה .האצבעות שלה מיוזעות,
מחוספסות מעבודה קשה ומנגינה בגיטרה .אני מחזיק את היד שלה
ולא מרפה .לבסוף היא מרימה שוב את עיניה המושפלות ,החומות־
זהובות־בהירות כמו חול המדבר ,ומביטה בעיניי .אנחנו שותקים ביחד
עד שאורנית מכניסה את הזוג הבא לבקר אותי.
עין סהר ,רמת נגב ,ישראל2002 ,
אני חושב שאילו מישהו היה מספר לי שאני רוח מקום ומסביר לי את
המשמעויות ואת ההשלכות ,הייתי חווה התמוטטות עצבים ,או לפחות
מבלה חודש בבכי .סהר מקשיבה להסברים שלי בשקט עד סופם ונראית
מהורהרת ,אפילו שלווה ,כאילו הצליחה להיזכר בתווים של שיר שרדף
אותה .אני די בטוח ששכחתי הרבה דברים ,ויודע שהצורר היה מנהל
את השיחה הזאת טוב יותר ,אבל לפחות לא ניסיתי לייפות את המציאות
כמוהו.
"עכשיו אני מבינה למה כל כך חשוב שתירש את העסק המשפחתי",
היא אומרת ,חיוך עייף על פניה" .מה עושות האחרות?"
"בקשר למה?" אני נשען לאחור על גזע עץ הדקל .אנחנו יושבים
