Page 112 - 22322
P. 112
112רותם ברוכין|
הדרך הקטנה שממנה בא .אני מביט לאחור ,אל רמת גן .מה האחרות
יעשו כשיבינו שהיא לא חוזרת? שאני לא חוזר? כמה זמן הן יעכבו את
המתקפה בגללי? מספיק כדי לתת לספרטה לנצח?
"מועצת ערים מחורבנת ",מאגו ממלמל לעצמו" .ועוד כזו
שההחלטות שלה מחייבות גם את השומר! בכל שאר העולם הערים
מנומסות ולא מתערבות זו בענייניה של זו ,אבל כאן הן תמיד היו
קרובות מדי זו לזו .למה בכלל יש לערים כמו רמת גן מספיק זהות
עצמית כדי להישאר נפרדות ולא להיטמע בתל אביב?"
הוא מדבר לעצמו ולא באמת מצפה לתשובה .מצוין .אני נושם
עמוק ,מנסה למצוא רגע של שקט בתוך הפניקה שמאיימת לאחוז בי,
לחפש עזרה .ניסיתי את העיר הקרובה ביותר .אולי אני צריך לנסות את
החזקה ביותר" .ירושל —"
כל האוויר נפלט מריאותיי לפני שאני מספיק לבטא את הקריאה,
והכאב מעוור אותי .העולם מרצד מול עיניי .הריצודים הופכים לכתמים
שחורים .אני מבין שאני על הארץ ,למרות שאני לא יודע מתי נפלתי,
אבל מאגו עומד מעליי ,רגלו מונפת ,ואני מבין סוף־סוף את מקור הכאב.
הוא בועט שוב בבטני ,וכל מחשבה על הקריאה נשכחת ממני ,כי אני
נאבק נואשות לנשום ,להישאר בהכרה ,להישאר בחיים .הוא מתנשא
מעליי כמו נץ ,מביט בי בעיניים התכולות הבהירות ,הקשות והקרות,
והן מוכרות לי כל כך .מי האדם הזה ,לעזאזל? מי נתן לו כוחות כאלו?
"אני מבין למה אתה נאמן להן ",הוא אומר ,קולו ש ֵלו" .איש מעולם
לא הסביר לך את המשמעות האמיתית של הקללה שלך — מה הן
עושות ,לך ,לכולנו .אבל אתה תבין .אני אשחרר אותך ,יונתן".
איש לא קרא לי בשמי כבר חודשים רבים .הוא אומר אותו במלרע,
והצליל נשמע זר ומוזר כל כך משפתיו .אני מנסה להיאבק ,אבל הכתמים
השחורים הולכים ומתפשטים ,ממלאים את כל שדה ראייתי.
ממנו עליך להיזהר ,אמרה סדום ,ולא ממנה.
