Page 110 - 22322
P. 110
110רותם ברוכין|
הדגמה מהכוחות שלי ,מאגו?" היא שואלת ,קולה נוהם כמו התנועה
במחלף אלוף שדה" .רק כדי לראות מה אני מסוגלת לעשות?"
"לא ",אני מתערב ונעמד ביניהם ,פונה אל מאגו .רמת גן לא
משחררת את ידי" .מאגו ,אני מבין שזו לא הדרך שבה רצית שנעשה
דברים ,אבל אין לך סמכות כאן .אתה אורח בארץ הזאת ,ואנחנו —
כלומר ,הרוחות — עושות דברים בדרך שלהן .תצטרך לקבל את זה".
הוא מביט בשנינו בעיניים מוצרות לרגע ארוך ,ואז ,בבת אחת ,כל
רוח הקרב מתנקזת מגופו .הוא נאנח" .אתה צודק .אני מתנצל .כנראה
יש סיבה שלכל ארץ יש שומר אחד בלבד .אנסה לשכנע את ספרטה
ואשמח שתפגינו כלפיה מידה של חמלה .היא היתה בודדה זמן רב".
"אני מקבל את ההתנצלות .ננסה לשכנע את האחרות להימנע
מלפגוע בה מעבר לנחוץ ",אני אומר .ההתנצלות נשמעה כנה ,אבל אני
עדיין לא בוטח בו .כשהוא מושיט לי את ידו ללחיצה ,אני מהסס ,אבל
אין לי סיבה טובה מספיק להעליב אותו.
ידו קרה ,ומגעו מעביר צמרמורת בעורי .ואז רמת גן מתחילה
לצרוח ,ואני מבין שזו אינה סתם צמרמורת.
אני מנסה להשליך מעליי את ידו ,אבל הוא אוחז בי בכוח .אני מנסה
להרפות מידה של רמת גן ,אבל אחיזתה חזקה באותה מידה .היא נופלת
על ברכיה ,אבל לא מרפה מידי.
"מה אתה עושה לה?" אני צועק ,ומנסה לשחרר בכוח את ידי,
לדחוף אותו מעליי .הוא חזק ,חזק בהרבה משהוא נראה .הוא לוחץ,
וגם אני צורח.
"עזוב אותו!" רמת גן מצווה־מתחננת ,ואני מתבייש ונבוך על כך
שהיא נאלצת לדאוג לי.
"רמת גן ,עופי מכאן ",אני אומר" .תזהירי את האחרות .עכשיו!"
"היא לא מסוגלת ",מאגו אומר" .וגם אתה לא .אני מצטער .קיוויתי
שהן לא יתערבו ,אבל הן קרובות מדי וחטטניות מדי ,בדיוק כמוך".
"מי אתה?" אני שואל ,ויודע שהוא שומע את הפחד בשאלה.
"אמרתי לך .אני שומר ערים .כמוך".
"אתה לא כמוהו ",רמת גן מסננת ומרימה את ידה החופשית לעברו.
אני מרגיש ריח קלוש של שוקולד באוויר ,אבל אז מאגו תופס בידו
הפנויה את מפרק כף ידה ,סוגר מעגל בינינו כמו ריקוד מעוות .הריח
