Page 108 - 22322
P. 108
108רותם ברוכין|
בקריאה ,בהימור שהחובה להיענות לה תגבר על הביצורים של ספרטה,
ואיכשהו גם לא תפגע ברמת גן כשהיא תעבור דרכם.
אבל זה מצליח .הקריאה נתלית באוויר ,מהדהדת ,נשברת על
קירות הבניינים סביבנו כאילו צעקתי אותה בסונר תת־מימי .האוויר
מולנו בוהק ,מנצנץ ומשמיע קולות התבקעות ,ואז רמת גן עומדת שם,
מתנשפת .היא מתנערת לרגע כמו כלב רטוב ומשחררת את שריריה .על
פניה הבעת בחילה" .הגיע הזמן ,לעזאזל .גבעתיים משגעת אותי מרוב
דאגה ,וכפר סבא "...היא מבחינה במאגו ,עוצרת ומרימה את משקפי
התותים מעל עיניה כדי להביט בו .אני מבחין לראשונה בקסדה הצבאית
על ראשה ,עם סמל השלישות הראשית" .מי זה?"
"מאגו ,גברתי ".הוא קד לפניה" .גם אני שומר".
"של מי?" היא שואלת בחשדנות.
"של ספרטה ",אני עונה במקומו.
מבטה חולף עליו ,חד וזוויתי כמו יהלום" .הוא פגע בך?"
מאגו נרתע לאחור" .לא ",אני אומר" .גם הוא רוצה לפתור את זה.
מתברר שזו ...אי־הבנה ".לא מדויק ,אבל מספיק קרוב לאמת ,אני מניח,
במיוחד בהתחשב בכך שאני לא מבין לחלוטין את האמת לעומקה.
רמת גן נראית כאילו היא עומדת לשאול מאות שאלות נוספות ,אבל
אז היא משנה את דעתה" .בהצלחה עם כל ...זה ",היא אומרת" .קדימה,
שומר ,הולכים .רד מהאופניים המגוחכים האלו".
"לא ",אומר מאגו" .הוא צריך להישאר כאן ,ואת צריכה לעצור את
האחרות".
רמת גן פונה אליו ,רק חצי סיבוב קטן ,אבל תווי פניה נראים
זוויתיים יותר כשהיא מביטה בו" .אני צריכה?" היא חוזרת אחריו,
גבותיה מורמות .אני מופתע .ערים זרות בדרך כלל מתייחסות לשומרים
זרים בכבוד רב ובהערכה רבה .אבל אני מודה שגם אני חשדן כלפי
מאגו" .אתה לא מצפה שנשלח את השומר שלנו לחזית הקרב ,נכון?"
"ומי את מצפה שישכנע את תל אביב שאפשר לפתור את המצב
בדרכי שלום ,גברתי?" שואל מאגו ,מילותיו מנומסות ,אך נימת קולו
זהה לשלה .מבטו עדיין עליי ,עיניו התכולות נוקבות .משהו בהן מוכר
לי במעורפל ,אבל אני משוכנע למדי שלא ראיתי את האיש הזה לפני
הפגישה עם תל אביב בחוף הים אתמול.
