Page 99 - 22322
P. 99
שומרי הערים |99
אביב מצמצמת שוב את עיניה .הברסלבים ,שככל הנראה הספיקו
להתאושש ,עטים על ספרטה ועל אנשיה שוב בריקודים .להקת יונים
עצומה חולפת על פנינו במעוף ,ממלאת את כל הכביש בלשלשת.
עורבים וחתולים מתנפלים על פניהם של החיילים .עטלפים עפים,
למרות האור ,מתנגשים בראשים ובידיים ובכתפיים .פירות דביקים
של עצי פיקוס מטיחים עצמם בחיילים בקולות מעיכה דוחים .ספרטה,
היחידה שנותרה נקייה איכשהו ,מתקדמת לעברנו בנחישות .היא מרימה
את הרכב המסחרי של הברסלבים באמצעות הקלשון שלה ,מראה מבהיל
ומגוחך כאחד ,ומשליכה אותו לעברם .אני משתנק.
"הם בסדר ",אביב מבטיחה לי קצרות בעודה מרחיקה אותנו
מהקטפולטות ,אבל החיילים נושאי הנשק לא מתקשים לעמוד בקצב
כשהם רצים אחרינו .אין ג'ובניקים בקריה של ספרטה .מטר חצים חולף
על פנינו ,וכדור אבן עצום שורק במקום שבו היה ראשי לפני רגע.
אבל ברגע זה אני מוגן בזרועותיה ,אפוף בריח פתאומי של ים ופיח של
אוטובוסים וקפה והל ,ואני לא מרגיש כל פחד.
כדורי האבן ממשיכים לשרוק באוויר .כמה מהם הוצתו באש .חצים
ניתזים סביבנו וכידונים ,דיסקוסים וכדורי ברזל מושלכים לעברנו.
היא עפה גבוה יותר ,מרחיקה אותנו מזרחה ,לכיוון פארק הירקון .היא
משתהה לרגע מעל בניין העירייה ,מסדירה את נשימתה ,ואני יודע שלא
תוכל להמשיך בכך לאורך זמן .העננים קרובים מאוד מעלינו .השמש
חמה יותר כאן ,או שזה אני .דממה פתאומית משתררת באוויר" .מה
לעזאזל?" אני שואל ,וממשיך בלי לחכות לתשובה" .אלוהים ,אביב,
מה עשית?"
היא מביטה בי בקדרות .רגשות של בני אדם מתגלים בעיניהם או
בפניהם .ביטויי הרגש של רוחות ערים דומים ,אבל כשהרגשות קיצוניים,
השינויים שהם מחוללים גדולים יותר .פניה משתנות ,נעשות בוגרות
יותר ,חדות יותר .עצמות לחייה מודגשות ובולטות ,שערה ישר ובהיר
יותר ,וקווצות השיער הכחולות בתוכו נראות שלא במקומן .עיניה עדיין
כחולות ,בהירות וקרות כקרח .לרגע אני חושש שהיא עומדת להפיל
אותי" .למה חזרת לכאן?" היא ממלמלת" .לא יכולת פשוט לעזוב אותי
בשקט?"
"אני שומר ערים .זה התפקיד שלי".
