Page 97 - 22322
P. 97
שומרי הערים |97
היא הודפת אותו בחזרה אל מתחת לקסדה שלה ,בעודה עונה בשטף של
יוונית עתיקה ,בטון זועם לא פחות.
תל אביב מגלגלת את עיניה ,מיואשת" .נו קומפרנדו ,מטומטמת!
את רוצה את העיר הזאת? תלמדי עברית ,ערבית ,אנגלית ,צרפתית,
רוסית"...
ספרטה תוקפת בלי לחכות שאביב תסיים למנות את השפות שהיא
יודעת .להב מבהיק באור כחול נשלף מקת חרב הצעצוע שלה ומוטח
כנגד הקלשון החד של ספרטה .איכשהו הפלסטיק קשה דיו לעצור את
המכה ,אבל מנגנון מכני כלשהו משמיע קול חריקה ,האור הבוהק נמוג,
ולהב הפלסטיק נמשך בחזרה אל תוך הקת .תל אביב מקללת ומנערת
אותו.
"חרב אור? את נלחמת בה עם חרב אור?!" אני צורח לעברה בזמן
שאני עובר למושב הנהג.
"סיוף הוא לא בדיוק הצד החזק שלי!" היא יורה לעברי" .אם יש
לך רעיונות יותר טובים ,אני אשמח לשמוע!" ספרטה מנחיתה שוב את
הקלשון ,ותל אביב מניפה את קת הפלסטיק ,שתוך כדי ההנפה הופכת
לחרב מעוקלת ישנה ,מקושטת בפיתוחים מוזהבים .היא נראית כמו
מוצג בן מאות שנים ממוזיאון ביפו העתיקה ,והיא אכן נשברת במכת
הקלשון הבאה של ספרטה .אביב הודפת אותה לאחור ,מרחיקה אותה
ממני .אני מעביר להילוך אחורי ,מגלה שהשמשה האחורית הרוסה מכדי
שאוכל לראות משהו דרך המראות ,ונוסע איכשהו לאחור בכל זאת.
הסירנות הולכות ומתקרבות ,וכשאני מביט לפנים שוב ,ניידות משטרה
מאיצות סביבנו ,מקיפות את ספרטה .הסוסים נעצרים ,מבולבלים
מהאורות האדומים־כחולים המרצדים.
החרב של אביב נעלמת ,והיא משלבת את זרועותיה כמנצחת.
השוטרים צועקים לספרטה להיכנע ,מכוונים אליה אקדחים .ספרטה,
שלא נראית כאילו היא עומדת להיכנע ,מחייכת אלינו חיוך קר
מהמרכבה שלה .בפינת הרחוב ,מדרום ,שער הקריה נפתח וחיילים
נושאים נשק רצים אל האוטו ,צועקים לי לרדת ,חוסמים את דרך
המילוט שלי.
"אביב?" אני קורא לעברה ,המום .היא מביטה אליי בחזרה ,פניה
קודרות.
