Page 95 - 22322
P. 95
שומרי הערים |95
מלווה במשב רוח מרענן ,נושא ריח ים ,המלטף את פניי המיוזעות.
אביב יושבת במושב הנהג .ההקלה שוטפת אותי ,אבל היא צופרת שוב,
מצביעה על המושב שלצדה וצורחת עליי" ,תיכנס כבר ,טמבל!"
רעש עז נשמע מצדי השני ,וכשאני מביט ,אני רואה את ספרטה
מרימה מעליה את שברי הפסל וקמה על רגליה .אני לא שואל עוד
שאלות ,אלא רץ אל הרכב .אביב מושיטה לי יד ,והדלת נטרקת
מאחוריי .הברסלבים רוקדים ושרים סביב ספרטה ,ולרגע נראה כאילו
תנועות הריקוד התזזיתיות והמוזיקה החזקה מבלבלות אותה ,אבל אז
היא מחווה תנועה בידה והם נהדפים באוויר הרחק ממנה ,כאילו היתה
גל הדף של פצצה .אביב לוחצת על הגז ,והרכב כמעט מתהפך כשהוא
טס מטה במדרגות הכיכר .היא פונה בחדות מזרחה ,לעבר דרך בגין
ונמיר ,לעבר רמת גן" .אביב —"
"שקט!" היא מצווה ומעיפה בי מבט .העיניים שלה יוקדות .אני
מתכווץ" .אמרתי לך ללכת! כמה אידיוט אפשר —"
"זהירות!" אני צורח ,והיא בולמת בבת אחת .עשרות פסלים חוסמים
את דרכנו .כולם אוחזים בכלי נשק — קשתות ,קלשונות ,חניתות,
דיסקוס .אני מתכווץ ,אבל היא נאנחת כאילו סכנת החיים שאנחנו
נתונים בה — אני לפחות — יותר מגוחכת מאשר מפחידה .היא מוציאה
את ראשה מחוץ לחלון וצועקת" ,ברצינות? אולי פשוט תביאי גורילה
ענקית שתחטוף אותו ותטפס על עזריאלי!"
"שלא תיתן לה רעיונות ",מזהירה ירושלים באוזנייה שלי .כמעט
שכחתי מנוכחותה.
"וגם את ,שקט!" אביב מסננת לעברה" .לא יכולתן שלא לתחוב את
האף שלכן!"
החץ הראשון נורה ,ואביב מקללת ומניפה את ידה .המגבים מתחילים
לפעול וחובטים בחצים .הדיסקוס הוא הדבר הבא שנזרק .חוברות של
ברסלבים וערימות של סטיקרים עם "תן חיוך ,הכול לטובה" נופלים
מתוך מגן השמש שמעל לראשי ,וכל מה שאני מרגיש הוא חבטה
עמומה בזמן שהשמשה מתנפצת .אני מעיף מעליי את ערימות הנייר.
אביב לא נפגעה ,כמובן ,אבל היא מכוסה בשברי זכוכית .הפסלים רצים
לעברנו ,אוחזים בחניתות .אביב מקללת ,דורכת בכוח על דוושת הגז
ומסובבת את הרכב — היישר אל ספרטה ,שעומדת במרכבת מרוץ
