Page 38 - 16823
P. 38
| 38איתן מאירי
מקומו של הגבול שבין התנהגות לא ראויה ובין
התעמרות
רובנו צפויים להיות פעילים בעולם העבודה 40שנים ויותר .במצטבר,
נשהה בעבודה שנים רבות יותר מאשר בבית ,יותר מאשר בחברת ילדינו,
יותר מאשר עם החברים שלנו – יותר מאשר בכל מקום אחר.
העבודה מגדירה חלקים משמעותיים מן הזהות שלנו – הזהות העצמית,
בעיני עצמנו ,וגם בעיני אחרים.
לעבודתנו השפעה על איכות חיינו ועל רמת החיים שלנו ,על הצלחתנו
האישית והמקצועית ,על הסטטוס החברתי ,על שמחת החיים ,על
האנרגיות ,הבריאות הנפשית והבריאות הגופנית שלנו ,וגם על תפקודנו
בבית ,במשפחה ובקהילה.
מקומות העבודה הם סביבה היררכית שיש בה קיבוץ של בני אדם שלא
בהכרח בחרו להיות יחד ולעבוד זה עם זה .הם מקיימים יחסי גומלין ,יש
ביניהם תלות הדדית ויש ביניהם גם תחרות – על משאבים ,על מעמד ,על
הכרה ,על קידום ועוד.
בכל דרג בהיררכיה הארגונית ,עובדים נתונים בלחצי זמן ומחויבים
לביצועים בכמות ובאיכות .הלחצים הללו גוברים ככל שהתחרות
מתרחבת ונעשית גלובלית וככל שגובר קצב הדרישה להסתגלות לשינויים.
בעידן העכשווי אנו עובדים בארגונים המתאפיינים בדרישות ובעומסים
נפשיים רבים יותר מאשר אפיינו את הארגונים שהורינו עבדו בהם ,וסביר
להניח שלילדינו לא צפוי עולם תעסוקה נינוח יותר .כיום מיטשטש והולך
הגבול בין "זמן עבודה" ובין "זמן פרטי" ,במידה רבה בגלל הטכנולוגיה,
