Page 163 - 28222
P. 163
הזקיף | 163
הם סירבו ,והאישה הובילה אותם לאורך מסדרון צר .רצפת
אריחים ,על הקירות דיוקנאות משפחתיים .ארבע דלתות .שתיים
מכל צד .מעץ בהיר ,פשוט .קורות משקוף צרות .האישה נעצרה
מחוץ לדלת השנייה מימין ,נקשה ואז פתחה אותה ונעמדה בצד,
כדי לאפשר לרת'רפורד ולריצ'ר להיכנס .היא לא נכנסה אחריהם.
בחדר היה מישהו .גבר ,רזה ,ארוך גפיים ובעל רעמה של ֹשער
ֹשיבה .כמו איינשטיין אילו עבד בבנק ,חשב ריצ'ר .הוא נראה כבן
שבעים .ודאי נולד פחות או יותר בזמן שהבית נבנה .אולי נולד ממש
בתוך הבית .האיש הניח את העיתון שהחזיק ,שלף את עצמו מהכורסה
והושיט את ידו.
"מר רת'רפורד ,אני הנרי קלוסטרמן .לעונג לי לפגוש אותך.
שמעתי עליך ,ואני לא מקנא במצב שאתה נמצא בו .עבדתי בשירות
העיירה בעבר .בעיקרון אני כבר בגמלאות ,אבל אני מקפיד לוודא
שה ֶחברה שלי אפילו לא תיגש למכרזים עירוניים .הקמצנות .הטחת
ההאשמות האינסופית .אני רק מתאר לעצמי איך זה לעבוד שם באופן
קבוע .וחבר שלך?"
"ריצ'ר ".ריצ'ר לא הושיט את ידו" .ג'ק .אני המאמן לחיים של
רת'רפורד".
"באמת?" אמר קלוסטרמן" .מעניין .בבקשה ,רבותיי ,שבו".
קלוסטרמן הוריד את עצמו אל הכורסה שלו .רת'רפורד התיישב
בקצה ספה עם כריות טוויד ומסגרת עץ דקה .ריצ'ר הצטרף אליו
בתקווה שהיא תעמוד במשקלו.
"עכשיו שאתם כאן ,איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה?" אמר
קלוסטרמן.
"טוב ",אמר רת'רפורד" .כמו שאתה מתאר לעצמך ,יש לי לא מעט
זמן פנוי כרגע .אני מנסה לנצל אותו למטרות טובות ,לחזור לדברים
שנדחקו הצידה כשעבדתי מסביב לשעון ,אחרי שמערכת ה ִמחשוב
הותקפה .אחד הדברים האלה הוא אימייל .למען האמת ,אימייל
והודעה קולית .קיבלתי אותם מעיתונאית .היא שאלה על רישומי נכס
שקשורים לבית שלך".
