Page 25 - ma
P. 25
עשיית הסוכה ובגדרי מעשה והכשר מצוה 25
דכיון שאי אפשר להשיב אבידה אם לא יאספנו ,הו"ל אסיפת האבידה
כמצוה ממש והוי בעידנא לדחות ל"ת.
אך כבר כתבתי להלן )סימן נ"ו( דלענ"ד טעות היא זו ,דשיטת הר"ן
היא דאסיפת האבידה הוי מצות עשה ממש ולא הכשר מצוה ,ד"ואספתו
את תוך ביתך" כתיב ,אבל הכשר מצוה לעולם אינו דוחה ל"ת ואין
דינו וגדרו כמצוה ממש ,עי"ש היטב.
ויש להביא ראיה דהכשר מצוה לעולם אינו דוחה ל"ת ,ממש"כ התוס'
)חגיגה ב' ע"ב ד"ה לישא ,ב"ב י"ג ע"א ד"ה כופין וגיטין מ"א ע"א
ד"ה לישא( ,דחצי עבד חצי בן חורין אין להתירו בבת ישראל משום
עדל"ת ,דאין המצוה אלא בגמר ביאה ועל הלאו עובר בתחילתה ,והלא
אין לך הכשר בעצם כמו תחילת ביאה לגבי סופה ,ואעפ"כ לא אמרינן
עדל"ת בתחילת ביאה.
אך מ"מ ישנן הלכות שונות שלגביהם אין הדבר תלוי אלא בעסק
המצוה ,ולא בעצם קיומה ,ולגביהן דין הכשר מצוה כדין מצוה .כגון
בסוגיא דעוסק במצוה שפטור מן המצוה דלהדיא מבואר בסוכה )כ"ו
ע"א( דאף ההולך ללמוד תורה או לפדות שבויים פטור מן הסוכה,
דלגבי הלכה זו כל העוסק במצוה פטור מן המצוה אף בשעה שעדיין
אינו מקיימה.
וכך גם לגבי מה שאמרו מצוה בו יותר מבשלוחו ,דכל הלכה זו יסודה
בחיבוב מצוה ומשום כך נוהגת היא אף בהכשר מצוה כמבואר לעיל,
וכך חזינן מדברי מהרי"ל והרמ"א הנ"ל לגבי מה שאמרו מצוה הבאה
לידך אל תחמיצנה כמבואר לעיל .דגם הלכה זו משום חיבוב מצוה
ויקרת אהבתה ובדין הוא שנאמר כן גם כאשר עוסק האדם בהכשר
מצוה.
