Page 105 - PIN-V2
P. 105

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪87‬‬

                                                            ‫ת שפרבשיח‬

                                                             ‫‪ -‬צירוף כיכר שאינה שלימה‬
     ‫אם יש לו שני חצאים של לחם ‪ -‬יחברם זה עם זה על ידי חתיכת עץ דקה שאינה מוקצה‬
     ‫[קיסם]‪ ,‬כדי שייראה לחם שלם‪ .‬ואם אין לו חתיכת עץ שאינה מוקצה – יקרבם זה לזה‪,‬‬

                                                                      ‫ויברך‪( .‬ילקוט יוסף שם)‬
                                               ‫‪ -‬יש לו ככר אחת שלימה ועוד מחצית כיכר‬
     ‫אם יש לו רק כיכר אחת שלימה ועוד מחצית הכיכר – יכול לצרפה ללחם משנה‪( .‬חזון‬

                                                                                         ‫עובדיה שבת ב עמוד קפז)‬

                                                                                                                                                  ‫יום חמישי‬

                                                          ‫‪ -‬כשאין לו לחמים שלמים כלל‬
     ‫אם אין לו שני לחמים שלמים ‪ -‬יכול ליקח שתי פרוסות צנימים ויבצע עליהם‪ ,‬ונחשב לו‬

                           ‫בזה ללחם משנה‪ ,‬שעל ידי אפיה שנייה יכולה להיחשב כפת שלמה‪.‬‬
     ‫ואם גם צנימים אין לו‪ ,‬אלא רק שתי פרוסות לחם רגילות – יבצע על שתיהן‪ ,‬כי יש אומרים‬
     ‫שגם בזה מקיים מצות לחם משנה‪ .‬ויש להקפיד שכל פרוסה תהיה לפחות בשיעור כזית‪.‬‬

                                                                                   ‫(חזון עובדיה שבת ב עמוד קפז)‬

                                                               ‫‪ -‬צירוף מצה כלחם משנה‬
     ‫אם אין לו שני לחמים ללחם משנה ‪ -‬יכול לצרף מצה שלמה ללחם משנה‪ .‬ויקפיד שתהיה‬

        ‫המצה שלימה‪ ,‬ולא סדוקה [היכולה להשבר על ידי שיתפסנה]‪ ,‬או שבורה‪( .‬ילקוט יוסף שם)‬
                                                         ‫‪ -‬לחם משנה בעת אכילת עוגות‬

     ‫המקדש ביום השבת‪ ,‬ואוכל מעט עוגות קודם הסעודה העיקרית – אינו צריך לבצוע על‬
     ‫שתי עוגות שלמות‪ ,‬לשם לחם משנה‪ ,‬הואיל ואין זו אלא אכילת עראי‪ .‬וכן המנהג‪ .‬ורק אם‬
     ‫אוכל אכילת קבע מן העוגות (כמאתים וששה עשר גרם וחייב בנטילת ידים והמוציא וברכת המזון) – חייב‬

                  ‫לבצוע של שתי עוגות שלמות לשם מצות לחם משנה‪( .‬חזו"ע שבת ח"ב עמ' קצא)‬

                                                                                                                                                   ‫יום שישי‬

                                                                ‫‪ -‬נשים בחיוב לחם משנה‬
     ‫גם הנשים חייבות בשלש סעודות שבת‪ ,‬ובלחם משנה‪ ,‬שאף הן היו בנס המן‪[ .‬ובכל מעשה‬
     ‫שבת איש ואשה שוין]‪ .‬ולכן צריכות לשמוע ברכת המוציא מפי בעל הבית‪ ,‬ולכוין לצאת ידי‬
     ‫חובת הברכה ו"לחם משנה"‪ .‬והמברך צריך להמתין להן עד שיטלו את ידיהן לסעודה‪ ,‬כדי‬

                                  ‫להוציאן ידי חובת לחם משנה‪( .‬ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שט)‬

                                                           ‫‪ -‬חובת המסובים בלחם משנה‬
     ‫מצות לחם משנה אינה מצות הבוצע בלבד‪ ,‬אלא כל המסובים‪ ,‬בין אנשים בין נשים ‪-‬‬

                                                                ‫חייבים במצות לחם משנה‪.‬‬
     ‫לפיכך‪ ,‬צריך בעל הבית שהוא הבוצע‪ ,‬להמתין לכל המסובים עד שישבו במקומם‪ ,‬ויכוון‬
     ‫להוציאם בברכת 'המוציא' הנאמרת על לחם משנה‪ ,‬וגם הם יתכוונו לצאת בברכתו‪ ,‬ואז גם‬

                ‫הפרוסה שמקבלים מידו נחשבת שיורי לחם משנה‪ ,‬ומקיימים המצוה כהלכתה‪.‬‬
     ‫ויש להקפיד לכתחילה‪ ,‬שלא יברכו ברכת המוציא כל אחד לעצמו‪ ,‬על סמך הלחם משנה‬

                                  ‫שביד הבוצע‪ ,‬אלא אחד יברך לכולם‪( .‬חזו"ע שבת ח"ב עמ' קעב)‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110