Page 107 - PIN-V2
P. 107
ההלכה שבתורה | תורת גילה 89
ת שפרבשיח
-בציעה עם כפפות או גבס
אם הוא לבוש בכפפות בימי הקור – צריך להסירן בעת הברכה.
אבל מי שיש לו גבס על ידיו – מותר לו לבצוע על הפת ,ואין צריך ליתן לאחד מבני הבית
שיבצע על הלחם( .ילקו"י שם)
-דיבור בין המוציא לטעימה
אין להפסיק בדיבור בין ברכת המוציא לבין הטעימה .ואם הפסיק בדיבור שאינו מצרכי
הסעודה ,חוזר ומברך 'המוציא' .ואין להפסיק אפילו לעניית אמן אחר ברכת חברו.
אך בדיעבד אם הפסיק לעניית אמן – אינו חוזר ומברך.
וכן אם הפסיק בין ברכת 'המוציא' לטעימה ואמר 'תנו מאכל לבהמה' – אינו חוזר ומברך.
(הליכות עולם ח"א עמ' שמג-שמו)
-דיבר כשהפת בפיו וטרם בלע
אם הפסיק בדיבור אחר שנתן מן הפת בפיו אלא שעדיין לא בלע ממנה ,בדיעבד אינו חוזר
ומברך .ולכתחילה אין לדבר כלל ואפילו בדברי תורה ,עד שיבלע מן הפת.
אולם מותר לכתחילה לענות אמן אחר ברכת חברו ,אחר שנתן מן הפת בפיו ,אע"פ שעדיין
לא בלע ממנה( .הליכות עולם ח"א עמ' שמה)
-דיברו בטרם טעמו והבוצע כבר טעם
אם שוחחו ביניהם המסובים קודם שיטעמו מן הפת ,אחר שהבוצע בירך וטעם בעצמו
מן הפת – נחלקו בזה רבותינו הפוסקים אם צריכים לחזור ולברך .ולהלכה אין לחזור ולברך,
שספק ברכות להקל .וטוב שיהרהרו הברכה בליבם( .הליכות עולם ח"א עמ' שמו יחווה דעת ח"ו ס"ס טו)
-דיבר הבוצע והמסובים שתקו
אם הבוצע הפסיק בדיבור אחר ברכת המוציא ,קודם שטעם מן הפת ,והרי הוא חייב
לחזור ולברך ,והמסובים לא הפסיקו בדיבור – יש אומרים שאין המסובים צריכים לחזור
ולברך ,כיון שהשומע כעונה ,וכאילו בירכו בעצמם ,וכבר יצאו יד חובתם .ויש חולקים.
ולהלכה לא יחזרו לברך ,שספק ברכות להקל( .הליכות עולם ח"א עמ' שמח)
הפנינים שבתורה
ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד .וכו' אשר צוה ה' מלא העמר ממנו למשמרת
לדורותיכם למען יראו את הלחם וכו' (טז.כב-לב)
תרפתרבשבפר(קרח).ר-רנכוםירהריתנוירבשבפריחהרמשכם,רזנ רייחהרמשכםרתש רתניורתבופרכורבמנב .ר
תר שר ש"רר–רברמררר מרםורונו'רםוצרתריםהרצכצכפרםמן,רתמ ריםה:רתפהר תורנב רם',רשמבוריתרכתמ רתיתר תו,רבזםרכפת כסורתבופרנה,ר
ם בםרשיוחרןררשריורימקוהריםנרןרמזוןריר תרו.ר
ורשרירנב,רמםרםבכררןרםנ"נרינוירתש ררשכורביחהרמשכם,רשצ רךריםזנר ורינו ופרבנירשבפרושבפ?
בונררשריפמוםרבירחרוברשמר פרםמןרבצכצכפר-רונרריתרםסתרקרמםרשכנפברבפו םרנררכפת כסוררש תירמןרםמןרבנירבפרםרופהרבמנב .ר
מנוברםרםרםנ חרישמו רמןרינו ופ,רבננררשבנו ורשירר מרםררונרחרתופהרמנחר תררפהרתפרצכצכפרםמןרבברכרםה?
רבות רב"תררסונורשירהגר"י לוינשטייןרזצ"ירבסת וראור יחזקאל -אמונהר(במ'ר "ת)רבמביפרתמוכםרחושרפ.רוז"יר-רנירםנב רהרםתיםרחררבר
תנהריצרר רבכתשורננררשיתרפביםרביבורמחשבםרקיםרשירנתר ם.רכי חובת האמונה היא שיהיה הכל מוחשי כשם שהיה מוחש בעיני
דור המדבר.רוינןרחוררבכוריתנויריחהרמשכםרבשבפ,רננרריםש רשרתפרכסרםמןרתציכו.ר
םפו םרנו שפרמםתנהרשםתמוכםרפםרםרחושרפ,רוינןרצרופםרבירכפרכפרםצכצכפרימשמ פרננררשרוניורםנירי תופרבברכרםהרתפרכסרםמן.ר
ונב רירמנכורהגר"א לאפיאןרזצ"ירבסת ורלב אליהור[ת 'רות ת]ר-רשנתש רתנהרמירבריתמוכםרחושרפ,רתרןרשוהרנב ררנויריבמונרנכינור
ויםחירשרתמוכפו,ראבל אם האמונה היא רק שכלית ,כאשר בא כנגדה ענין חומרי שהוא מוחש בגוף ,תש כוחה ונשארת מחוסרת אונים
וכאילו לא היתה מעולם.ר