Page 169 - PIN-V2
P. 169

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪151‬‬

                                                             ‫םינופרתסח‬

                                                                ‫‪ -‬מזיגת הכוס ע"י אחרים‬
         ‫אחרים מוזגים לו את הכוס דרך חירות‪ .‬ולא תמזוג אשה לאיש‪( .‬רמ"א סימן תעג סעיף א')‬

                                                              ‫‪ -‬הטפת מיים ליין ג' פעמים‬
     ‫על דרך הסוד מטיפין את המים לתוך היין שלוש פעמים זה אחר זה‪( .‬שו"ת רב פעלים חלק ב'‬
     ‫סימן מה)‪ .‬ואם היין אינו חזק וכן יין צימוקים – מן הדין אין צורך למוזגו‪ .‬אולם בכל זאת טוב‬

                               ‫למוזגו על דרך הסוד‪( .‬חזו"ע פסח עמוד קכז‪ .‬כף החיים סימן תעב אות נט)‬
                                                        ‫‪ -‬טעימת דבר מאכל אחר הקידוש‬

     ‫אחר הקידוש אם התענה בערב פסח או שהוא רעב – מותר לאכול פירות ואורז‪ ,‬אך‬
     ‫לא ימלא כרסו מהם‪ ,‬כי הרי צריך לאכול מצה ומרור לתיאבון‪ .‬ואם אכל שיעור כזית‪ ,‬יברך‬

                                                                                  ‫נפשות‪.‬‬
     ‫ומצה עשירה או מבושלת או מטוגנת – רשאי לאכול פחות משיעור כביצה בלא קליפתה‬
     ‫[דהיינו פחות מחמישים גרם]‪ ,‬ויברך על המחיה לאחריה‪ .‬אבל יותר משיעור זה אין לאכול‪,‬‬

                                                      ‫כדי שיוכל לאכול מצת מצוה לתיאבון‪.‬‬
     ‫ודוקא בכרפס אם אכל כזית לא יברך נפשות‪ ,‬כדי שלא יסיח דעתו מברכת האדמה שבירך‬

                                            ‫על הכרפס‪ ,‬הפוטרת את המרור שיאכל אחר כך‪.‬‬
     ‫אבל בביצה או תבשיל אם עבר ואכל כזית יברך נפשות‪ ,‬אחר שטרם התחיל בסעודה‪,‬‬

                      ‫וקריאת ההגדה נמשכת זמן רב‪( .‬הליכות עולם ח"א עמ' רצה‪ .‬וחזו"ע פסח עמוד לא)‬

                                                                   ‫‪ -‬טיבול הכרפס במים‬
     ‫מנהגנו לטבל במי מלח דווקא‪ ,‬ולא בחומץ או מי לימון‪ ,‬ויכוין שמלח הוא דין וממתקו‬

                                                 ‫במים שהם חסדים‪( .‬פסח בציון פרק טו הלכה יב)‬
                                                                         ‫‪ -‬שיעור הכרפס‬

     ‫יקח פחות מכזית כרפס‪ ,‬ויטבלנו‪ ,‬ויברך עליו בורא פרי האדמה‪ ,‬ויכוון לפטור בזה גם את‬
                                        ‫המרור שאוכל אחר כך בלא ברכת בורא פרי האדמה‪.‬‬

     ‫ואם רצה לאכול כזית מן הכרפס – אינו רשאי‪ ,‬כדי שלא יכנס במחלוקת‪ ,‬שיש אומרים‬
     ‫שצריך לברך לאחריו בורא נפשות רבות‪ ,‬ויש אומרים שאין צריך‪ .‬ואם טעה ואכל כזית – לא‬
     ‫יברך בורא נפשות רבות‪ ,‬שספק ברכות להקל‪ .‬ונכון שיאכל פחות לשמנה עשר גרם‪( .‬שו”ע‬

                                           ‫סימן תעג סעיף ו‪ ,‬שו”ת חזוון עובדיה סימן יז‪-‬יח‪ ,‬ויחו”ד ח”ז סימן ריב אות ג)‬

     ‫‪ -‬אכילת הכרפס אינה צריכה היסבה‪ .‬ומ”מ‪ ,‬אם רוצה להסב ולאוכלו – רשאי‪( .‬חזון עובדיה‬

                                                                   ‫פסח עמוד מ‪ ,‬וילקוט יוסף מועדים עמוד שצב)‬

                                                                ‫‪ -‬מנהג אכילת ביצה קשה‬
     ‫מנהג ישראל לאכול ביצה קשה בליל הסדר‪ ,‬אחר הקידוש בליל פסח‪ ,‬ואומרים זכר לקרבן‬

                                                              ‫חגיגה‪ .‬ומברכים עליה שהכל‪.‬‬
     ‫ויש לאכול ממנה שליש‪ ,‬כדי שלא להתחייב בברכת נפשות [אשר תסלק את ברכת האדמה‬
     ‫שבירך על הכרפס ופטר את המרור]‪ ,‬ולאחר עשר דקות רשאי לאכול עוד שליש‪ ,‬ולאחר‬
     ‫עשר דקות נוספות רשאי לסיים את אכילתה‪( .‬פסח בציון פרק טו הלכה כ‪ ,‬ואף מרן זצוק”ל היה נוהג כן‬

                                                          ‫כעדות בני ביתו‪ ,‬כן הובא בקיצור שו”ע חזון עובדיה בהערה)‬

     ‫ואם אכל יותר משליש מברך בורא נפשות רבות קודם אכילת הכרפס‪( .‬חזון עובדיה פסח סימן‬

                                                                                       ‫מג עמוד שלח בסוף ההערה)‬
   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174