Page 173 - PIN-V2
P. 173

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪155‬‬

                                                              ‫ת שפרצו‬

                                       ‫‪ -‬מי שעבר ובישל כבד לבדו בלי שיצלה אותו תחלה‬
     ‫השו"ע פסק בסתמא דמותר‪ ,‬אך הסיר ושאר הדברים שנתבשלו עמו אסורים‪ .‬ואילו‬

          ‫הרמ"א חלק ואסר בכל גווני‪ ,‬ואפילו נמלחה הכבד קודם הבישול‪( .‬שו"ע יו"ד סי' עג סעי' א')‬
     ‫ופסק בילקו"י להקל כשו"ע‪ ,‬להתיר הכבד באכילה‪ ,‬שהכבד פולטת ואינה בולעת‪ .‬והקדירה‬

                                                 ‫אסורה‪ .‬וצריך להגעיל אותה כדי להכשירה‪.‬‬
     ‫ואם בישל הכבד עם בשר או ירקות הכבד עצמו מותר‪ ,‬ושאר מה שבקדירה אסור‪[ .‬עד‬

            ‫שיהיה שישים כנגד הכבד]‪( .‬הליכות עולם חלק ו עמוד קנה וילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תקז)‬
     ‫ולכתחילה אין לבשל הכבד בלא שיצלה אותו תחילה אחר קריעת שתי וערב וכו'‪ ,‬אפילו אם‬

                                           ‫רוצה לאסור הכלי‪( .‬ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תקז)‬

                                                                                                                                                   ‫יום שלישי‬

                                                            ‫‪ -‬שיעור הצלייה הראויה לכבד‬
     ‫הדבר פשוט שכבד או בשר שנצלו חצי צלייתן‪ ,‬או פחות – מותר לאוכלם כך‪ ,‬ואפילו‬
     ‫לכתחילה אין צריך לצלותו כל צורכו‪ ,‬כי הדם שנשאר בתוכו הוי דם האיברים שלא פירש‪,‬‬
     ‫ומותר‪ ,‬ומה שיוצא מהכבד‪ ,‬מוהל בעלמא הוא‪ .‬ואין לחוש לדם האיברים שבתוך החתיכה‬
     ‫שפירש ממקום למקום‪ ,‬שגם דם שפירש ממקום למקום‪ ,‬באותה חתיכה‪ ,‬הוי דם האיברים‬
     ‫שלא פירש‪ ,‬ומותר‪ ,‬כשם שמותר לאכול בשר חי בלא מליחה באופן שרוחצו מהדם שעל‬
     ‫פניו ‪ -‬ורק בדם האיברים שפירש ממקום למקום‪ ,‬בחיים חיותה של הבהמה‪ ,‬חשוב כדם‬

                                            ‫שפירש שאסור‪ ,‬כמו בשובר מפרקתה של בהמה‪.‬‬
     ‫ורבים מן הפוסקים מתירים לבשל את הכבד לאחר חצי צלייתו‪ ,‬ובדיעבד שנעשה כן – מותר‪.‬‬

                                                            ‫(יביע אומר ח"ח סי' ט‪ .‬הליכות עולם חלק ו' עמוד קצז‪-‬ח)‬

                                                                   ‫‪ -‬היפוך השיפוד תמיד‬
     ‫לא יהפך השפוד תמיד לכתחילה‪ .‬כדי שיספיק הדם לזוב‪ .‬שהרי כשמהפכו תמיד בשעת‬
     ‫הצלייה – מתגלגל אז הדם עליו ונשאר על הצלי‪( .‬רמ"א סי' ע"ו סעי' ב' וד"מ א')‪ .‬ובדיעבד – אין‬

                                                                         ‫לחוש בזה‪( .‬רמ"א)‬

                                                                                                                                                    ‫יום רביעי‬

                                              ‫‪ -‬הצרכת שפוד או רשת מיוחדת לצליית כבד‬
                                                              ‫נחלקו בזה השו"ע והרמ"א‪:‬‬

     ‫השו"ע [פסק כרא"ש]‪ :‬המנהג להתיר‪ ,‬ומותר בין בשפוד בין בסכין‪ ,‬כיון דנורא משאב שאיב‪.‬‬

                                                                                                  ‫(טור וב"י וד"מ ו')‬

     ‫אך הרמ"א [פסק כמהרא"י]‪ :‬והחמיר דנזהרין לכתחילה [דחוששין שמא יחזור הבשר החם ויבלע‬
                                              ‫ממנו]‪ ,‬ומתירין בדיעבד‪( .‬שו"ע ורמ"א סי' ע"ו סעי' ד')‬

     ‫לכך‪ ,‬לספרדים אין להצריך רשת או שיפוד מיוחד לצליית כבד‪ .‬אך האשכנזים צריכים‬
           ‫להחמיר לכתחילה לצלות הכבד על גבי רשת מיוחדת או שיפוד המיוחד לצליית כבד‪.‬‬

                                                               ‫‪ -‬הדחת הכבד אחר צלייתו‬
     ‫יש אומרים שאחר צליית הכבד לכתחלה יש להדיחו מפני הדם שעליו‪ ,‬אם רוצה לבשלו‬
   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178