Page 37 - PIN-V2
P. 37
ההלכה שבתורה | תורת גילה 19
ת שפרור ת
ולהגישם לפני כל אחד מאורחיו ,ולא יתן להם לשתות ישירות מהכוס שקידש עליה ,מפני
שישנם אנשים שנגעלים לטעום מפה לפה( .ע”פ השלחן ערוך [סימן קע סעיף טז])
-בציעת הפת
אין לכבד את האורח לברך ברכת “המוציא” ולחלק את הלחם לבני הבית ,מפני שהאורח
מתבייש לחלק את הלחם בעין יפה וביד רחבה .לפיכך צריך בעל הבית לבצוע על הלחם ,כדי
שיחלק את הלחם בעין יפה( .שו”ע סימן קסז סעיף יד)
אמנם ,אם אביו או חמיו מתארחים אצלו ,המיקל לכבדם לבצוע על הלחם ,יש לו על מה
שיסמוך( .משנ”ב שם ס”ק עג ,וחשוקי חמד שבת עמוד תרנג)
-הקדמת אשתו בבציעת הפת
בשבת וביום טוב בעל הבית יבצע מהפת לעצמו פרוסת הכזית ,ולאשתו כביצה ,שהוא
כנגד השם כנודע ,ואפילו אם נמצא גדול שמיסב על השלחן ,לא יתן לו קודם אשתו .ומאחר
שכך נהגו על פי הסוד ,מסתמא האב מוחל .ומכל מקום טוב שהבן יבקש בפירוש את סליחת
הוריו על כך ,או שיתן לאשתו ולאביו שניהם ביחד ,כדי שלא להקדים את אשתו לאביו ואמו.
(ילקו”י שבת א עמוד שיב-שטו)
ואם יש חשש שאותו אורח יפגע -יתן לו ולאשתו ביחד( .שו”ת ויזרע יצחק חלק א סימן יג)
תוספת הלכתית
-מצות לויה לאורח
מצוה ללוות את האורחים כשיוצאים מביתו והולכים לדרכם ,ומצוה זו גדולה וחשובה יותר
ממצות הכנסת אורחים .ששכר הלויה מרובה מן הכל ,והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך
החסד שנהג בה -מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותם ומלוה אותם .וגדולה הכנסת אורחים
מהקבלת פני שכינה ,ולווים יותר מהכנסתם.
ואמרו רבותינו בתלמוד :כל מי שאינו מלוה את חבירו ,כאילו שופך דמים ,ואם ליוהו ,הרי זו
סגולה שחבירו לא ינזק בדרך( .הרמב"ם ה' אבל פרק יד ה' א-ב ,החיד"א בספרו חומת אנך [פ' וירא אות ו]
ובספר יוסף אומץ [סימן תסה] בשם ספר חרדים ,ובזוהר הקדוש פרשת וירא דף קד)
-שיעור מצות לויה
מצות לויה אין לה שיעור ,וככֹל שמלוה את אורחו יותר ,שכרו גדול יותר ,והעיקר שלא
יפחות מללוותו ארבע אמות( .הרמב"ם שם)
ואף שכיום נהגו להקל במצות לויה ,מפני שהאורחים מוחלים על כבודם .עם כל זה יקפיד
בעל הבית ללוות את אורחו לכל הפחות ארבע אמות מביתו ,משום שיש בזה סגולה שלא
יארע לאורח נזק בדרך ,וגם משום שמלוה את השכינה ההולכת עמו.
ואדם שמלוה את חבירו לתחנת האוטובוס ,או שמלוהו לרכבו ,יעמוד המלוה עד שיעלם
חבירו מעיניו ,ואחר כך ישוב המלוה לביתו( .כף החיים או"ח סי' קי אות טז בשם החזקוני ,ושו"ת יביע
אומר ח"ד יו"ד סי' לה)
-שלא לבכות בשעת הפרידה
יש ליזהר שלא להיפרד מחבירו או מקרובו מתוך בכייה ,כי יש בזה סכנה גדולה .ואם אינו
יכול לעצור את עצמו מלבכות ,יבכה קודם הפרידה( .כף החיים אורח חיים סימן קי אות יט בשם המקובלים)
