Page 171 - 9322
P. 171

‫לפני שהקפה יתקרר‬

                                                    ‫"את בסדר?"‬
                                                 ‫"כן‪ ,‬אני בסדר‪".‬‬
 ‫קיי היטיבה את תנוחתה‪ ,‬וקאזו הניחה את הספל בדממה לפניה‪.‬‬
‫כמה שנים מהיום? היא שאלה בשתיקה בהטיה קלה של ראשה‪.‬‬

                                                     ‫קיי חשבה רגע‪.‬‬
  ‫"אני רוצה שזה יהיה עשר שנים‪ ,‬ב־‪ 27‬באוגוסט‪ ",‬היא הכריזה‪.‬‬

                            ‫לשמע התאריך קאזו חייכה חיוך קל‪.‬‬
‫"או־קיי‪ ",‬היא ענתה‪ 27 .‬באוגוסט היה יום הולדתה של קיי —‬

                   ‫תאריך שלא קאזו ולא נאגארה ישכחו‪" .‬והשעה?"‬
                               ‫"שלוש בצהריים‪ ",‬ענתה קיי מיד‪.‬‬

    ‫"בעוד עשר שנים מהיום‪ ,‬ב־‪ 27‬באוגוסט‪ ,‬בשלוש בצהריים‪".‬‬
                                ‫"כן‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמרה קיי וחייכה‪.‬‬

‫קאזו הינהנה הנהון קל ואחזה בידית קומקום הכסף‪" .‬בסדר‪ ".‬היא‬
                      ‫שבה ואימצה את הדמות הצוננת הרגילה שלה‪.‬‬

‫קיי העיפה מבט אל נאגארה‪" .‬נתראה בקרוב‪ ",‬היא קראה ונשמעה‬
                                                       ‫צלולה מאוד‪.‬‬

                            ‫הוא לא הסתובב להביט‪" .‬כן‪ ,‬בסדר‪".‬‬
‫במהלך חילופי הדברים בין קיי לנאגארה‪ ,‬קאזו הרימה את‬

                           ‫הקומקום והגביהה אותו מעל ספל הקפה‪.‬‬
‫"תשתי את הקפה לפני שהוא יתקרר‪ ",‬היא לחשה‪ .‬המילים הידהדו‬

     ‫ברחבי בית הקפה הדומם‪ .‬קיי הרגישה את המתח העומד בחדר‪.‬‬
‫קאזו התחילה למזוג את הקפה‪ .‬זרם שחור צר קלח מזרבובית‬
‫הקומקום ומילא לאיטו את הספל‪ .‬מבטה של קיי היה קבוע לא בספל‬
‫כי אם בקאזו‪ .‬כשהקפה הגיע לשפת הספל‪ ,‬קאזו הבחינה במבטה‬

           ‫וחייכה אליה בחמימות כאומרת‪" ,‬אני אדאג שתיפגשו‪"...‬‬
‫אד עלה מספל הקפה המלא‪ .‬קיי הרגישה את גופה מרצד כאילו‬
‫היה אד‪ .‬בתוך רגע היא נעשתה קלה כענן‪ ,‬והכול סביבה החל לרחף‬

                  ‫כאילו היא בעיצומו של סרט בהילוך מהיר קדימה‪.‬‬
‫על פי רוב היתה מגיבה ב ְצפייה בנוף החולף על פניה בעיניים‬

                                ‫‪171‬‬
   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176