Page 167 - 9322
P. 167
לפני שהקפה יתקרר
עיני האישה בשמלה נותרו קבועות בקיי ,והיא מיצמצה בעדינות
פעם אחת בלבד .אחר כך קמה בתנועה חלקה מכיסאה .היה נדמה
שהמצמוץ נועד לתקשר דבר־מה ,אך היא צעדה מאחורי נאגארה
וקוטאקה ונבלעה בחדר השירותים כאילו נמשכה אליו פנימה.
כיסאה — הכיסא ההוא — היה פנוי.
קיי התחילה לצעוד לעבר הכיסא כאילו משהו מושך אותה לשם.
ואז ,כשהגיעה לכיסא ההוא — זה שיכול לשגר אותך לעבר — היא
עמדה ולטשה בו את עיניה.
"קאזו ...את יכולה להכין לי קפה ,בבקשה?" היא קראה בקול
חלוש.
כשקאזו שמעה את בקשתה של קיי ,היא הציצה מהמטבח וראתה
אותה עומדת ליד הכיסא ההוא .לא היה לה מושג מה היא מתכננת.
נאגארה הסתובב וראה את גבה של קיי" .אוי ,בחייך ...את לא
רצינית?" הוא אמר.
קאזו ראתה שהאישה בשמלה איננה ,וזכרה את השיחה שהתנהלה
מוקדם יותר היום .פומיקו קיוקאווה שאלה" ,אפשר לבקר גם בעתיד?"
רצונה של פומיקו היה פשוט :היא רצתה לדעת אם בעוד שלוש
שנים גורו יחזור מאמריקה והם יתחתנו ,או לא .קאזו אמרה שאפשר
לעשות את זה ,אבל איש אינו מחליט לנסוע מפני שאין בזה טעם.
אלא שזה בדיוק מה שקיי רצתה לעשות.
"מבט אחד ,זה כל מה שאני רוצה".
"חכי שנייה".
"אם רק אוכל לראות ,ולו לרגע ,זה יספיק"...
"את ברצינות מתכוונת לנסוע לעתיד?" שאל נאגארה בקול צרוד
עוד יותר מן הרגיל.
"זה כל מה שאני יכולה לעשות"...
"אבל את לא יודעת אם תפגשי אותו?"
היא לא אמרה דבר.
"מה הטעם לנסוע אם לא תיפגשו?"
167
