Page 165 - 9322
P. 165
לפני שהקפה יתקרר
אבל קאזו הסיטה את עיניה מקוטאקה והביטה בנאגארה .היא לא
היתה בלתי חדירה כהרגלה ,היא נראתה עצובה ומדוכדכת.
"מה שלומה?" שאל נאגארה.
קאזו העיפה מבט אל החדר האחורי .נאגארה עקב אחר עיניה וראה
את קיי מתקרבת לאיטה .עור פניה עוד היה חיוור ,והיא התקדמה
בצעדים קטנים ולא יציבים ,אבל נראתה ביתר שליטה .היא נכנסה אל
מאחורי הבר ונעמדה מול נאגארה והביטה בו ,אבל הוא לא החזיר לה
מבט .הוא פשוט בהה בעגורי הנייר שעל הבר .מאחר שלא נאגארה
ולא קיי דיברו ,השתיקה ביניהם נעשתה מביכה יותר עם כל דקה
חולפת .קוטאקה לא היתה מסוגלת לזוז ממקומה.
קאזו נכנסה למטבח והתחילה להכין קפה .היא שמה פילטר
במשפך ומזגה מים חמים מהקומקום לתוך הכוס .מאחר שבית הקפה
היה דומם כל כך ,היה קל להבין מה היא עושה למרות שהיתה נסתרת
מהעין .כעבור זמן קצר תכולת הכוס החלה לרתוח ,ונשמע קול בעבוע
של מים רותחים העולים בצינורית .בתוך כמה דקות התמלא בית
הקפה בארומה של קפה טרי .נאגארה ,שהארומה כמו עוררה אותו,
הרים את עיניו.
"אני מצטערת ,נאגארה ",מילמלה קיי.
"על מה?" שאל נאגארה ובהה בעגורי הנייר.
"מחר אני אלך לבית החולים".
הוא לא אמר דבר.
"אני אתאשפז ".קיי אמרה כל מילה לעצמה ,כאילו ניסתה
להשלים עם דבר־מה שהיא עדיין נאבקת בו" .אם לדבר בכנות ,ברגע
שאכנס לבית החולים ,אני משערת שלעולם לא אחזור שוב הביתה.
זאת החלטה שלא הצלחתי להגיע אליה"...
"אני מבין ".נאגארה קפץ את אגרופיו בחוזקה.
קיי הרימה את סנטרה ובהתה בחלל בעיניה העגולות הגדולות.
"אבל נראה שאני לא מסוגלת להמשיך ככה עוד ",היא אמרה ,ועיניה
התמלאו דמעות.
165
