Page 166 - 9322
P. 166
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
נאגארה האזין בדממה.
"יש גבול ְלמה שהגוף שלי מסוגל לשאת"...
קיי הניחה את ידיה על בטנה ,שעדיין לא גדלה אפילו בסנטימטר.
"נראה שהלידה של הילד הזה תדרוש את כל "...היא אמרה בחיוך
ידעני .היה נדמה שבכל הקשור לגופה ,היא יודעת טוב מכולם" .בגלל
זה"...
נאגארה הביט בה בעיניו הצרות" .בסדר ",הוא כל שהיה ביכולתו
לענות" .קיי ,יקירתי"...
זאת היתה הפעם הראשונה שקוטאקה ראתה את קיי נסערת כך.
כאחות ,היא הבינה את הסכנה האמיתית הניצבת בפניה בניסיונה
להרות במצבה .גופה כבר נחלש כל כך עוד לפני שהגיעה אפילו
לשלב בחילות הבוקר .אילו בחרה לא ללדת את התינוק ,איש לא היה
מאשים אותה ,אבל היא החליטה להמשיך בהיריון.
"אבל אני באמת פוחדת ",מילמלה קיי בקול רועד" .אני תוהה אם
הילד שלי יהיה מאושר" ".אתה תהיה בודד ,תינוק של אמא? אתה
תבכה?" היא אמרה לילד כדרכה תמיד" .ייתכן שלא אוכל לעשות
יותר מללדת אותך ,ילדי .התסלח לי?"
היא האזינה ,אך לא קיבלה תשובה.
דמעות שטפו את לחייה.
"אני פוחדת ...המחשבה שלא אהיה כאן בשביל הילד שלי
מפחידה ",היא אמרה והישירה מבט אל נאגארה" .אני לא יודעת מה
עלי לעשות .אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר .איך יכולה משאלה
פשוטה כל כך להיות מפחידה ונוראית כל כך?" היא בכתה.
נאגארה לא ענה .הוא פשוט בהה בעגורי הנייר על הבר.
פלא ּפ.
האישה בשמלה סגרה את ספרה .היא לא גמרה אותו — בין דפיו
נחה סימנייה לבנה מעוטרת בסרט אדום .קיי שמעה את הספר נסגר
והעיפה מבט לעברה .האישה בשמלה החזירה אליה מבט ופשוט
המשיכה לבהות בה.
166
