Page 177 - 9322
P. 177
לפני שהקפה יתקרר
"מה?"
"קאזו! קאזו פה?"
אילו עמד קרוב יותר אליה ,ודאי היתה תופסת בחזית חולצתו.
עוצמת דיבורה הסיגה אותו שני צעדים לאחור.
"היא פה או לא?"
"אממ ,תראי ".האיש הסיט את עיניו ,כורע תחת השאלות שבקעו
מקיי בצרורות.
"האמת היא ש ...גם קאזו בהוקאידו ",הוא ענה בזהירות.
אז זהו זה ...תשובתו ריסקה כליל את תקוותיה.
הוא הביט בקיי בדאגה .היא נראתה כאילו כל רוחה אזלה ממנה.
"את בסדר?" שאל.
קיי הביטה בגבר במבט שאמר" ,זה לא ברור כשמש?" אבל לא היה
לו מושג על מצבה ,ולכן לא היה ביכולתה לומר דבר.
"כן ,אני בסדר "...אמרה בייאוש.
הגבר הטה את ראשו בבלבול וחזר אל מאחורי הבר.
קיי התחילה לעסות את בטנה.
אני לא יודעת למה ,אבל אם שני אלה בהוקאידו ,אז גם הילד הזה
בטח איתם ...לא נראה שזה הולך לקרות.
היא שמטה את כתפיה והצטנפה בייאוש .היה ברור שמדובר
בהימור .אילו המזל היה לצדה ,הם היו נפגשים .קיי ידעה זאת .אם
היה פשוט כל כך לפגוש אנשים בעתיד ,יותר אנשים היו מנסים
לעשות את זה.
לדוגמה ,אם פומיקו ִקי ֹוקאווה וגורו הבטיחו להיפגש בבית הקפה
כעבור שלוש שנים ,היה כמובן אפשרי שייפגשו .אבל כדי שזה יקרה,
היה על גורו לקיים את הבטחתו לבוא .ויש סיבות רבות לאי־יכולת
לקיים הבטחה כזו .גורו היה יכול לנסות להגיע במכונית אבל להיתקע
בפקקים ,או שהיה יכול להחליט לבוא ברגל אבל נאלץ לסטות מדרכו
בשל עבודות בכביש .אפשר שהיו עוצרים אותו בדרך ומבקשים את
עזרתו ,או שהיה מאבד את דרכו .היתה אפילו אפשרות של מבול
177
