Page 181 - 9322
P. 181

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫"כן‪ ,‬שלום? אה‪ ,‬היי! כן‪ ,‬היא‪ ...‬אה‪ ,‬נכון‪ .‬בסדר‪ ,‬רק רגע‪ .‬אני נותן‬
                                                              ‫לה‪"...‬‬

                              ‫האיש יצא פתאום מהחדר האחורי‪.‬‬
                                                           ‫הממ?‬

                                   ‫האיש הביא את הטלפון לקיי‪.‬‬
                   ‫"טלפון‪ ",‬הוא אמר והושיט לה את השפופרת‪.‬‬

                                                      ‫"בשבילי?"‬
                                                   ‫"זה נאגארה‪".‬‬
‫לשמע שמו של נאגארה מיהרה לקחת את הטלפון‪" .‬שלום! למה‬
‫אתה בהוקאידו? אתה יכול להסביר לי מה קורה?" היא אמרה בקול רם‬
                                       ‫דיו להדהד ברחבי בית הקפה‪.‬‬
‫הגבר‪ ,‬שעדיין לא קלט את המצב‪ ,‬הטה את ראשו בבלבול וחזר‬

                                                            ‫למטבח‪.‬‬
‫הילדה לא הגיבה בשום צורה‪ ,‬כאילו בלתי מודעת לקולה הרם‬
‫של קיי‪ .‬היא פשוט המשיכה לעשות את מה שעשתה‪" .‬מה העניין?‬
‫אין זמן? אני זאת שאין לה זמן!" היא מדברת כאן‪ ,‬והקפה הולך‬
‫ומתקרר‪" .‬אני בקושי שומעת אותך! מה?" היא הצמידה את‬
‫השפופרת לאוזנה השמאלית וסתמה את אוזנה הימנית בידה השנייה‪.‬‬
‫משום־מה היה רעש איום ונורא מעברו של הקו‪ ,‬שהקשה עליה מאוד‬

                                                      ‫לשמוע משהו‪.‬‬
‫"מה? תלמידה?" היא המשיכה לבקש מנאגארה לחזור על דבריו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬היא כאן‪ .‬זאת שבאה לבקר בבית הקפה לפני שבועיים; היא‬
‫באה מהעתיד להצטלם איתי‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ .‬מה איתה?" היא שאלה והביטה‬

               ‫בילדה‪ ,‬שאמנם הסיטה את מבטה אך חדלה ממעשיה‪.‬‬
‫מעניין למה היא נראית עצבנית כל כך? חשבה קיי בעת שהשיחה‬
‫נמשכה‪ .‬הדבר הטריד אותה‪ ,‬אבל היה עליה להתמקד בהאזנה למידע‬

                                         ‫החשוב שנאגארה מוסר לה‪.‬‬
              ‫"כמו שאמרתי לך‪ ,‬אני בקושי שומעת אותך‪ .‬הא?"‬

                                            ‫"מה? הילדה הזאת?"‬

                                ‫‪181‬‬
   176   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186