Page 38 - 9322
P. 38
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
אבל היא הרגישה שאסור לה להתערב בשיחה .מאז ומעולם
האמינה שחשוב לקרוא מצבים ,וברגע זה כל שפת הגוף של קוטאקה
אמרה ,אל תתערבי! במה בדיוק לא היה כדאי שתתערב ,זה לא היה
ברור לה .אבל משהו בהחלט התרחש שם — ולא היה בו מקום לאיש
מבחוץ.
"אז ...מה דעתך שנלך?" אמרה קוטאקה בקול נעים ומשדל.
"מה?"
הנה חזרה ההזדמנות הגדולה שלה .אם נשים רגע בצד את השאלה
אם האישה בשמלה כבר הלכה לשירותים או לא ,הרי אם פוסאגי ילך,
היא לפחות תיפטר מהיריב שלה.
כשקוטאקה העלתה את האפשרות שהאישה בשמלה כנראה לא
תזוז היום ,פוסאגי פשוט הסכים .אולי זה נכון .הוא אמר אולי .באותה
המידה בהחלט ייתכן שהתכוון לומר ,כך או כך ,אני ממתין לראות.
אילו פומיקו היתה במקומו ,בלי ספק היתה ממתינה .היא אזרה את כל
משאביה המנטליים שעה שהמתינה לתשובתו בניסיון לא להיראות
להוטה מדי .היא עשתה את כל גופה כאפרכסת.
הוא העיף מבט באישה בשמלה ,ואחר שתק רגע ,שקוע במחשבות.
"בטח ,בסדר ",הוא ענה.
התשובה היתה פשוטה וברורה כל כך ,שלבה של פומיקו לא החמיץ
פעימה .אבל אפילו כך ,התרגשות גאתה בה ,ולבה הלם במהירות.
"אז בסדר .תגמור את הקפה ונלך ",אמרה קוטאקה והביטה בספל
הריק־למחצה.
פוסאגי נראה עכשיו כאילו כל מעייניו נתונים לעזיבה" .לא ,זה
בסדר .הוא כבר התקרר ממילא ",אמר שעה שארז בתנועות מגושמות
את המגזין ,המחברת והעיפרון וקם מכיסאו.
הוא לבש את הז'קט בעל שרוולי ה ְפליס — מהסוג שעובדי בניין
נוהגים ללבוש — ועשה את דרכו לקופה .קאזו הגיחה מהמטבח בעיתוי
מושלם .פוסאגי נתן לה את החשבון על הקפה.
"כמה אני חייב?" הוא שאל.
38
