Page 36 - 9322
P. 36
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
"שמעתי שאתה בא לכאן הרבה לאחרונה ",אמרה קוטאקה בעודה
בוחנת כל פרט בבית הקפה ,כמו לקוח המבקר בו לראשונה.
"כן ",אמר פוסאגי בפשטות.
"אז אתה מחבב את המקום הזה?"
"אה ...לא בדיוק ",הוא אמר בצורה שהסגירה שאכן הוא מחבב את
המקום .חיוך קל התהווה על שפתיו.
"אני ממתין ",הוא לחש.
" ְלמה אתה ממתין?"
הוא הסתובב והעיף מבט בכיסא שהאישה בשמלה ישבה עליו.
"שהיא ת ַפנה את הכיסא ההוא ",ענה .שביב נערי נדלק בפניו.
פומיקו לא בדיוק צותתה להם ,אך בית הקפה היה קטן" .מה!"
היא קראה בפליאה ,משנודע לה שגם פוסאגי ממתין שהאישה בשמלה
תלך לשירותים כדי שיוכל לחזור אחורה לעבר.
קוטאקה שמעה את פומיקו והסתובבה להביט בה ,אבל פוסאגי
עצמו לא הקדיש לה שום תשומת לב.
"מה אתה אומר ",אמרה קוטאקה.
"כן ",הוא כל שענה פוסאגי ,ולגם מן הקפה שלו.
דבריו טילטלו את פומיקו .בבקשה שלא תהיה לי תחרות.
אחרי הכול ...היא הבינה בן רגע ,שאם יש לשניהם מטרה דומה,
היא זאת שנמצאת בעמדת חיסרון .כשנכנסה לבית הקפה ,פוסאגי כבר
היה שם .מאחר שהיה שם קודם ,הוא הראשון בתור .זה עניין של דרך
ארץ פשוטה ,היא לא תידחף .האישה בשמלה הולכת לשירותים רק
פעם ביום .לכן יש רק הזדמנות אחת ביום לשבת על הכיסא.
פומיקו רצתה לחזור בזמן מיד .היא לא היתה מסוגלת לשאת את
המחשבה שאולי תצטרך להמתין יום נוסף ,ולא היתה מסוגלת להסתיר
את סערת רוחה בעקבות ההתפתחות הלא צפויה הזאת .היא נשענה
הצדה והטתה אוזן לוודא שפוסאגי אכן מתכוון לחזור אחורה לעבר.
"לא יצא ל ָך לשבת שם היום?" שאלה קוטאקה.
"לא היום".
36
