Page 32 - 9322
P. 32

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫פומיקו‪ ,‬השרועה ב ָפניה מטה‪ ,‬לא ראתה את קאזו הולכת‪ ,‬אך‬
‫מאחר שאוזנה האחת נלחצה לרצפה‪ ,‬היא שמעה בבירור את קול‬
‫צעדיה המתרחקים של קאזו‪ .‬היא נתקפה פחד עז כל כך‪ ,‬שרעדה‬

                                   ‫כאילו שפכו על כל גופה מי קרח‪.‬‬
‫"את סתם לועגת לי‪ .‬תסתכלי עלי! מה אני יכולה לעשות?" לא‬

                                   ‫היתה תשובה‪ .‬פומיקו הצטמררה‪.‬‬
‫האישה בשמלה הוסיפה לנעוץ בה מבט מטיל אימה‪ .‬היא נראתה‬
‫שונה לגמרי מהאישה שישבה וקראה בשלווה את ספרה רגעים אחדים‬

                                                          ‫קודם לכן‪.‬‬
    ‫"תעזרי לי! בבקשה‪ ,‬תעזרי לי!" קראה פומיקו לעבר המטבח‪.‬‬
‫קאזו חזרה בשלווה‪ .‬פומיקו לא היתה יכולה לראות זאת‪ ,‬אבל‬
‫קאזו החזיקה בידה קראף קפה‪ .‬פומיקו שמעה את צעדיה מתקרבים‬
‫לעברה‪ ,‬אבל לא היה לה מושג מה קורה — קודם הכללים‪ ,‬אחר כך רוח‬

             ‫הרפאים‪ ,‬ועכשיו הקללה‪ .‬הכול עורר בה מבוכה עמוקה‪.‬‬
‫קאזו אפילו לא נתנה שום רמז אם היא מתכוונת לעזור לה או לא‪.‬‬

                 ‫פומיקו היתה על סף צעקת "הצילו!" במלוא גרונה‪.‬‬
                                       ‫אבל בדיוק באותו הרגע‪...‬‬

‫"האם תרצי עוד קפה?" שמעה פומיקו את קאזו שואלת‬
                                                       ‫בנונשלנטיות‪.‬‬

‫פומיקו רתחה‪ .‬קאזו‪ ,‬שהתעלמה ממנה ברגעי מצוקתה‪ ,‬לא זו‬
‫בלבד שלא עזרה לה‪ ,‬היא אפילו מציעה לאישה בשמלה עוד קפה‪.‬‬
‫פומיקו היתה המומה‪ .‬נאמר לי מפורשות שהיא רוח רפאים‪ ,‬וזאת‬
‫היתה טעות מצדי לא להאמין בזה‪ .‬זאת היתה טעות מצדי לאחוז‬
‫בזרועה של האישה ולנסות לסלק אותה בכוח מהכיסא שלה‪ .‬אבל אף‬
‫על פי שצעקתי "תעזרי לי!" הבחורה פשוט התעלמה ממני‪ ,‬ועכשיו‬
‫היא שואלת בנעימות את האישה אם היא רוצה עוד קפה! למה שרוח‬

                                            ‫רפאים תרצה עוד קפה!‬
  ‫"את בטח צוחקת עלי!" הוא כל מה שעלה בידיה להביע בקול‪.‬‬

        ‫אבל קול אוורירי משונה ענה ללא היסוס‪" ,‬כן‪ ,‬בבקשה‪".‬‬

                                ‫‪32‬‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37