Page 29 - 9322
P. 29

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫הקול בקע בלתי צפוי מאחורי פומיקו‪ .‬זאת היתה קאזו‪ .‬נדרש‬
                         ‫לפומיקו זמן־מה להבין ְלמה היא מתכוונת‪.‬‬

‫רק רציתי שתיתן לי את הכיסא שלה‪ .‬למה אני מבזבזת את זמני?‬
‫האם ביזבזתי את זמני כשביקשתי בנימוס? רגע‪ .‬זה כלל נוסף? אני‬
‫צריכה לדאוג קודם לכלל הנוסף הזה? אם זה המקרה‪ ,‬היא בטח היתה‬

               ‫אומרת משהו מועיל יותר מ"את מבזבזת את זמנך‪"...‬‬
‫אלה המחשבות שהתרוצצו בראשה‪ .‬אך לבסוף היא שאלה ש ֵאלה‬

                                                             ‫פשוטה‪.‬‬
                  ‫"למה?" היא שאלה את קאזו במבט ילדי תמים‪.‬‬

                                        ‫קאזו הישירה מבט אליה‪.‬‬
‫"כי האישה הזאת היא‪ ...‬רוח רפאים‪ ",‬ענתה בנימה חמורה‪ .‬היא‬

          ‫נשמעה רצינית להפליא‪ ,‬כמי שאומרת את האמת לאמיתה‪.‬‬
‫ראשה של פומיקו שב ונמלא מחשבות מתרוצצות‪ .‬רוח רפאים?‬
‫רוח רפאים אמיתית מצווחת וגונחת? מאלה שמופיעות תחת ערבות‬
‫בוכיות בקיץ? הבחורה פשוט אמרה את זה במין אגביות כזאת — אולי‬

        ‫שמעתי לא נכון? אבל מה יכול להישמע כמו "רוח רפאים"?‬
‫ראשה של פומיקו הוצף בכל כך הרבה מחשבות מבלבלות‪" .‬רוח‬

                                                            ‫רפאים?"‬
                                                            ‫"כן‪".‬‬
                                               ‫"את עובדת עלי‪".‬‬
                                ‫"לא‪ ,‬ברצינות‪ ,‬היא רוח רפאים‪".‬‬
‫פומיקו היתה אובדת עצות‪ .‬היא לא רצתה להיתקע בשאלה אם‬
‫רוחות רפאים קיימות או לא‪ .‬אבל מה שלא היה ביכולתה להשלים‬
‫עמו הוא האפשרות שהאישה בשמלה היא רוח רפאים‪ .‬היא נראתה לה‬
                                            ‫אמיתית הרבה יותר מדי‪.‬‬
                                   ‫"תראי‪ ,‬אני בפירוש יכולה‪"...‬‬
‫"לראות אותה‪ ".‬קאזו סיימה את המשפט כאילו ידעה מה פומיקו‬
                                                      ‫עומדת להגיד‪.‬‬
                               ‫פומיקו היתה מבולבלת‪" .‬אבל‪"...‬‬

                                ‫‪29‬‬
   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34