Page 27 - 9322
P. 27
לפני שהקפה יתקרר
מנתה את הכללים ,ופומיקו ספרה אותם על אצבעותיה בכעס גדל
והולך.
"הכלל הבא הוא כנראה הבעייתי ביותר".
פומיקו כבר היתה עצבנית ממש מהכללים שהכירה .הבשורה על
כלל נוסף ,בעייתי ביותר ,איימה לנפץ את לבה לשניים .אף על פי
כן ,היא נשכה את שפתה והינהנה אל קאזו כמו מבקשת להדגיש את
נחישותה.
"אם זה המצב ,אז במקרה הזה בסדר ,שיהיה .קדימה ,ספרי לי",
היא אמרה ושילבה את ידיה.
קאזו נשמה נשימה קטנה כאומרת ,אז אני אגיד לך ,ונבלעה
במטבח להחזיר את קראף הזכוכית שהחזיקה בידה.
פומיקו נשארה לעמוד לבדה ונשמה נשימה עמוקה כדי להתרכז.
מטרתה הראשונית היתה לחזור לעבר ולעצור איכשהו את גורו
מלנסוע לאמריקה.
לעצור אותו מלנסוע נשמע רע ,אבל אילו התוודתה באוזניו ,אני
לא רוצה שתיסע ,גורו היה עשוי לוותר על הרעיון .אילו העניינים
עלו יפה ,ייתכן שלעולם לא היו נפרדים .מכל מקום ,הסיבה המקורית
לרצות לחזור אחורה בזמן היתה לשנות את ההווה.
אבל אם אין זה אפשרי לשנות את ההווה ,אז גם הנסיעה של גורו
לאמריקה והפרידה שלהם אינן ניתנות לשינוי .אף על פי כן ,פומיקו
בכל זאת נכספה מאוד לשוב לעבר — כל שרצתה הוא לחזור לאחור
ולראות .כל תכליתה התמצתה בעצם מעשה ה ִשיבה לאחור .לבה היה
נחוש לחוות את התופעה הפנטסטית הזאת.
היא לא ידעה אם נסיעה בזמן היא דבר טוב או דבר רע .אולי זה
דבר טוב ,ואיך זה יכול להיות דבר רע? אמרה לעצמה .היא פלטה
נשיפה ארוכה ,וקאזו חזרה .פניה של פומיקו התקשחו כפ ֵני נאשם
הממתין להחלטת בית המשפט .קאזו עמדה מאחורי הבר.
"אפשר לחזור בזמן רק כשיושבים על כיסא מסוים בבית הקפה
הזה ",היא אמרה שוב .פומיקו הגיבה בן רגע.
27
