Page 33 - 9322
P. 33
לפני שהקפה יתקרר
האישה בשמלה היא שדיברה .פתאום היתה לפומיקו תחושה
שגופה קל יותר.
"אה"...
הקללה הוסרה .פומיקו ,חופשייה מן המשקל המכביד ,קמה על
ברכיה בהתנשפות ונעצה בקאזו מבט זועם.
קאזו החזירה לה מבט כמבקשת לשאול ,יש לך משהו לומר?
ומשכה באדישות בכתפיה .האישה בשמלה לגמה מן הקפה הטרי
שנמזג לה זה עתה ושבה בשקט אל ספר ּה.
קאזו ,שהתנהגה כאילו לא אירע דבר יוצא מגדר הרגיל ,שבה
ונבלעה במטבח להחזיר את הקראף .פומיקו שבה והושיטה את ידה
לגעת בכתפה של האישה המבעיתה בשמלה .אצבעותיה היו מסוגלות
לחוש בה .האישה נמצאת פה .היא קיימת.
פומיקו לא היתה מסוגלת להבין מאורעות מוזרים שכאלה והיתה
מבולבלת כהוגן .היא חוותה את העסק כולו — אין עוררין על כך.
גופה נהדף מטה בידי כוח סמוי מהעין .אף על פי שלא היתה מסוגלת
למצוא היגיון בדברים שבראשה ,לבה היטיב לתפוס את המצב לעומקו
והזרים ליטרים של דם בגופה.
היא קמה וצעדה לעבר הבר ,סחרחרה במקצת .עד שהגיעה אליו,
קאזו כבר חזרה מן המטבח.
"היא באמת רוח רפאים?" שאלה פומיקו את קאזו.
"כן ",היתה כל תשובתה של קאזו .היא התחילה למלא סוכר בכלי
שלו.
אז קרה דבר שהוא לגמרי לא אפשרי ...חזרה פומיקו להעלות
השערות .אם רוח הרפאים ...והקללה ...באמת קרו ,אז ייתכן שגם מה
שאומרים על ֲחזרה בזמן הוא נכון!
חוויית הקללה שיכנעה את פומיקו שאפשר לחזור בזמן .אבל
היתה בעיה.
הכלל ההוא — כדי לחזור אחורה לעבר ,עליך לשבת על כיסא אחד
מסוים .אבל על הכיסא המסוים ההוא יושבת רוח רפאים .כל מה שאני
33
