Page 71 - 9322
P. 71
לפני שהקפה יתקרר
קלאנג־דונג
"תודה ,תבוא שוב"...
עם צאתו של פוסאגי השתררה בבית הקפה דממה לא נוחה .האישה
בשמלה קראה בשקט את ספרה מבלי שהנעשה סביבה יטריד אותה
כהוא זה ,כדרכה תמיד .ללא מוזיקה מתנגנת ברקע ,הקולות היחידים
שנשמעו היו תקתוקיהם הקבועים של השעונים ,ומפעם לפעם הפיכת
דף על ידי האישה בשמלה.
קאזו היתה הראשונה להפר את השתיקה הארוכה" .קוטאקה"...
היא אמרה .אך לא הצליחה למצוא את המילים הנכונות.
"זה בסדר ,התכוננתי נפשית אל היום הזה ".קוטאקה חייכה אל קיי
וקאזו" .אל תדאגו".
אבל אחרי שדיברה שוב ,השפילה את עיניה ארצה .היא כבר
הסבירה פעם לקיי וקאזו על מחלתו של פוסאגי ,וגם נאגארה והיראיי
ידעו עליה .היא כבר הסכינה עם כך ,שיום אחד הוא ישכח לגמרי
מיהי .היא תמיד התכוננה לזה .אם זה יקרה ,היא חשבה ,אטפל בו
כאחות רחמנייה .אני אחות ,אז אני יכולה לעשות את זה.
מחלת אלצהיימר צעיר מתקדמת באופן שונה אצל כל פרט ופרט,
בתלות בטווח שלם של גורמים כגון גיל ,מין ,סיבת המחלה וצורת
הטיפול .קצב ההידרדרות של פוסאגי הלך וגבר במהירות.
קוטאקה עוד היתה שרויה בהלם מכך שהוא שכח מיהי .היא
התקשתה מאוד לארגן את מחשבותיה במצב רוח שפוף שכזה .היא
הסתובבה אל קיי ,אך זו נכנסה בינתיים למטבח .כמעט בן רגע היא
שבה והופיעה עם בקבוק סאקה של שני ליטרים ביד.
"מתנה מלקוח ",אמרה והניחה אותו על השולחן" .מי שותה?" היא
שאלה בעיניים מחייכות ,אבל עדיין אדומות מבכי .השם על התווית
היה "שבע שמחות".
החלטתה של קיי בגחמה־של־רגע הכניסה קרן אור באווירה
הקודרת והקלה את המתח בין שלוש הנשים.
71
