Page 75 - 9322
P. 75
לפני שהקפה יתקרר
מ"שבע השמחות" .המתיקות העדינה פשטה בפיה" .עברה חצי שנה
מיום שהוא התחיל לקרוא לי בשם נעוַרי "...היא פתחה ,מדברת חרש.
"זה מתקדם בשקט .הולך ודועך ,לאט אבל בטוח ,הולך ודועך...
אני מתכוונת לזיכרון שלו בנוגע אלי ".היא צחקה חרש" .התכוננתי
נפשית ,אתן יודעות ",היא אמרה.
קיי הקשיבה ,ועיניה שבו והתאדמו לאיטן" .אבל זה באמת בסדר...
בחיי ",הזדרזה קוטאקה להוסיף ונופפה בידה להרגיעןֵ " .הי ,בנות ,אני
אחות .תראו ,גם אם הזהות שלי תימחק לו לגמרי מהזיכרון ,אני אהיה
חלק מחייו בתור אחות .עדיין אהיה שם בשבילו".
קוטאקה סיגלה לעצמה את קולה הבוטח ביותר כדי להרגיע את
קיי וקאזו .היא התכוונה לדברים שאמרה .היא אמנם עטתה ארשת
אומץ ,אבל אומץ ִל ּבה היה אמיתי .אני אהיה שם בשבילו כי אני אחות.
קאזו שיחקה בכוסה ובהתה בה בפנים ריקות.
העיניים של קיי שוב גאו והזילו דמעה יחידה.
ּבאם.
הצליל בקע מאחורי קוטאקה .האישה בשמלה סגרה את ספר ּה.
קוטאקה הסתובבה וראתה את האישה בשמלה מניחה את הספר
הסגור על השולחן .היא הוציאה ממחטה מהתיק הלבן שלה ,קמה
מהשולחן ושמה פעמיה לשירותים .האישה בשמלה צעדה בשקט.
אלמלא שמעו את הספר נסגר ,ייתכן שלא היו מבחינות אפילו
שנעלמה.
עיניה של קוטאקה נשארו דבוקות לתנועותיה ,אך קיי רק העיפה
מבט לעברה ,וקאזו לגמה מ"שבע שמחות" אפילו מבלי להרים עיניים.
אחרי הכול ,מבחינתן ,היה מדובר בהתרחשות יומיומית שגרתית.
"זה מזכיר לי .מעניין למה פוסאגי רצה לחזור אחורה לע ָבר?"
אמרה קוטאקה ונעצה מבט בכיסא שפינתה האישה בשמלה .היא
ידעה ,כמובן ,שזה הכיסא המיועד ל ֲחזרה לעבר.
עד פרוץ מחלת האלצהיימר ,פוסאגי לא היה מסוג האנשים
שמאמינים בסיפורי מעשיות כאלה .כשקוטאקה העלתה כבדרך
75
